"שמורת החרובים", המשתרעת מאחורי בית הספר היסודי קיסריה, הפכה בשנתיים האחרונות לחלק בלתי נפרד מבית הספר. מי שהפכה את השמורה למתחם פעילות ולמידה תוסס היא מנהלת בית הספר, זיו רבה: "לא יכול להיות שאנחנו ליד כזו פנינת טבע, והילדים יישבו בכיתות. אני רוצה כמה שיותר 'שעות חוץ'. כמה שעות ילד יכול לשבת בכיתה?! לשיטתי, ילדים צריכים להיות בתנועה וללמוד דרך החושים. כן, ואפילו שיתלכלכו. גם ל'לכלוך' יש חשיבות בתהליך הלמידה. ואם בתחילת השנה אמרו 'איכס', עכשיו הם כבר יושבים על האדמה".
עם גישה כזו אין זה פלא ששיעורים רבים בבית הספר – כמו מדעים, אמנות, או שפה – נלמדים בחוץ, וגם שיעורי הבחירה הם ברובם שיעורי חוץ וכל ילד בבית הספר מבלה בשמורה, בחצר או בגינה לפחות כמה שעות בשבוע. “היציאה החוצה מאפשרת למידה ספונטנית, מהחוויה, ולא דרך ספרים ומחברות”, אומרת זיו. "הלמידה המזדמנת מאפשרת חקר והנעה פנימית – למשל לפני כמה זמן גילינו עכביש מעניין. צילמנו אותו, ואחר כך בכיתה חיפשנו איזה עכביש זה. על הדרך למדנו קצת על העכבישים ומה מאפיין אותם. כך הילדים חוקרים בלי להרגיש וגם זוכרים את מה שהם לומדים, כי יש לזה משמעות עבורם. בכל יציאה לשמורה הם מגלים דברים חדשים והטבע משתנה מול עיניהם”.
לא לפחד מהשיעמום
"המטרה שלי היא שילדים יחוו את הפשטות, יפתחו את הדמיון והיצירתיות”, אומרת זיו. "הרגשנו שילדים לא יודעים מה לעשות בזמן הפנוי ודורשים מהמבוגרים שמסביב ש'יעניינו אותם'. מצד שני גם אנחנו, המבוגרים, חוששים לתת לילדים 'זמן ריק' כזה של שעמום כביכול. אבל פה, ככל שנתנו לילדים זמן לשהות בטבע ולגלות לבד מה אפשר לעשות – כך הם התארגנו לבד והעסיקו את עצמם. כשנמצאים בחוץ אין כמעט בעיות משמעת. המורות גילו שבזמן למידה בחוץ הן רואות את הילדים באור נוסף ומגלות תכונות וחוזקות, שלא תמיד באות לידי ביטוי בכיתה”.
"בתחילת הדרך זיהיתי, שבקרב המורות יש חשש מלצאת עם הילדים החוצה. פחד מלתכנן שיעור בחוץ, מ"מה אני אעשה איתם", או "אם ישאלו אותי שאלות שלא אדע לענות עליהן”. הדרך שלי להתחיל למוסס את החששות האלה הייתה על ידי עידוד הצוות פשוט לצאת, לחוות ולהנות עם הילדים. כל התנסות קטנה לוותה בשיתוף תמונות של ילדים נהנים בשמורה ובהתעניינות של הצוות בנעשה שם”, מספרת זיו. "המורה צריכה לשאול את עצמה האם היציאה החוצה תקדם את הלמידה? זה לא צריך לבוא ממקום מאולץ, רק כאשר יש הבנה שהמרחב ומשאבי הטבע יכולים לקדם את הלמידה ולהשפיע עליה".
להיות בני בית במקום שלנו
שיעורים רבים בבית הספר – כמו מדעים, אמנות, או שפה – נלמדים בחוץ, וגם שיעורי ההעשרה לתלמידי ג' עד ו' הם ברובם שיעורי חוץ: חקלאות ופיתוח גינה אקולוגית – גינת בית הספר נמצאת בפתח השמורה, וכל התלמידים עובדים בה ודואגים לה גם בין השיעורים. “חיית שטח" – לתלמידי כיתות ג'-ד', מדריכים צעירים – לתלמידי כיתות ה'-ו' בהדרכת החברה להגנת הטבע. הילדים לומדים להדריך ולהכין טיולים בעצמם (בחירת מסלול, בניית פעילויות ועוד) ובהמשך מדריכים את הצעירים יותר. "קשרים וכישורים" – פיתוח מיומנויות חברתיות בתנאי שדה, עם ניווט, בישול בשטח ועוד. ארכיאולוגיה בהנחיית רשות העתיקות – בית הספר אימץ את אתר "פסיפס הציפורים" בקיסריה והתלמידים לומדים עליו ומדריכים בו וכן משתתפים בחפירות ארכיאולוגיות בגן הלאומי קיסריה.
בזכות שיעורי ההעשרה, שאותם מעבירים מדריכים שאינם מצוות בית הספר, הפכו ימי רביעי בבית הספר ל"ימי חוץ", שבהם מספר רב של תלמידים יוצאים לשמורה. “הימים האלה מרגשים ומשפיעים על כל השבוע”, אומרת זיו. "הילדים בחוץ ונהנים בשקט שלהם. אנחנו גם רואים לאורך השנה את השינוי בילדים. הם יושבים על האדמה, נוגעים, בוחנים ומגלים. יש פה הבנה שהילדים צריכים להיות בחוץ בעשייה אבל עם מינימום התערבות".
ברוח זאת נבנתה גם תכנית טיולים לבית הספר, הכוללת ארבעה טיולים לכל שכבת גיל, שניים מהם על שביל חוף הכרמל. "המטרה היא שכל תלמיד יכיר את האזור שבו הוא גר, ירגיש שייכות ויגלה מעורבות ויוזמה לשמירה על הסביבה. שמורת החרובים ופסיפס הציפורים, שנמצאים על שביל חוף הכרמל, הפכו להיות חלק אינטגרלי וטבעי מבית הספר, אנחנו בני בית שם”.
"בחוץ אנחנו בפליאה ובהתלהבות"
גם התלמידים הצעירים, בכיתות א'-ב,' יוצאים החוצה במסגרת תכנית שהגתה הרכזת הפדגוגית, מיכל שמחון: “אני מאוד מחוברת לטבע ורציתי להוציא את הילדים מ'הקופסה', מהמבנה. התחלנו בהדרגה. קודם יצאנו למרחב שבין הכיתות, ואז לחצר עד שיצאנו לשמורה. בחוץ הילדים שאלו אותי: מה עושים? אמרתי: מה שאתם רוצים, תבחרו בעצמכם. זה בסדר להשתעמם. בהתחלה הם הסתובבו סתם ואז התחילו לגלות דברים. התחלתי עם שעה בשבוע לשתי הכיתות בשכבה. כשאנחנו בחוץ אנחנו בפליאה ובהתלהבות. אני מתלהבת – וזה מדבק".
העיסוק בקיימות לא חדש לבית הספר קיסריה. איילת טפיארו מהרשת הירוקה מלווה את בית הספר כבר כ-5 שנים. בתחילה היא העבירה השתלמות למורים במסגרת התכנית המשולבת בחינוך לקיימות של משרדי הגנת הסביבה והחינוך. בהמשך היא העבירה השתלמות בדגש על PBL ולמידת חוץ, סייעה למורים לכתוב תכנית לימודים סביבתית לכל השכבות וכיום היא ממשיכה ללוות את המורה למדעים, ציפי זינגר כהן, שמובילה את הנושא הסביבתי בתהליך ההסמכה לבית ספר ירוק.
איילת: " הגישה שלנו ברשת הירוקה אומרת, שהכי טוב להכשיר את הצוות עצמו לחינוך לקיימות ולחינוך חוץ. ברור שלא לכולם זה מתאים, אבל מורה שאוהבת את זה מקבלת המון רוח גבית מהמנהלת. זיו מצאה פתרון מצוין, שעובד ומשתכלל: היא גם דוחפת את המורות שלה לצאת החוצה – אבל גם מביאה הרבה גורמים חיצוניים, עם היתרונות שלהם. בשורה התחתונה, הילדים נמצאים הרבה שעות בחוץ – וזה נהדר”.
*הפוסט נכתב בשנת 2017