להורים שלנו לא היה חדר מלא צעצועים ומשחקים וארון מלא בגדים. בחורף הם קיבלו זוג נעליים אחד, שאיתו הם הלכו יום-יום עד שהגיע הקיץ, ומעיל אחד, שאיתו הלכו עד שנהיה קטן ועבר לאח/ות הצעירים. הם לא הלכו לחוגים ושיחקו הרבה בחוץ עם חברים, עד שאמא קראה להם לחזור כי כבר חושך.
אבל מאז העולם שלנו השתנה מאוד. אנחנו חיים בתקופה שבה הורים לא נאבקים כדי לתת יותר לילדיהם, אלא מתפתים לתת להם יותר מדי. ה"יותר מדי" הזה יוצר סביבה שמעודדת לחצים נפשיים ורגשיים, טוען קים ג'ון פיין (Kim John Payne) בספרו "הורות בפשטות" (Simplicity Parenting).
פיין הוא יועץ חינוכי בהכשרתו, שעבד עם מאות בתי ספר בארצות הברית ועם ארגונים חינוכיים בכל העולם, כולל בישראל. לטענתו, הלחץ הנפשי הנובע מ"יותר מדי" עלול לדחוק ילדים להפרעות של ממש. לדוגמה, ילד שנוטה להיות מתודי ומסודר יידחף להתנהגות אובססיבית, וילדה שאוהבת לחלום תאבד את היכולת להתרכז.
70 צעצועים חדשים בשנה
בראשית הקריירה שלו התנדב פיין במחנות פליטים בג'קרטה, ופגש ילדים שהתמודדו עם הפרעת דחק פוסט טראומטית. הוא תיאר אותם כ"עצבנים, לחוצים והיפר-חשדניים כלפי כל דבר חדש". כעבור שנים, כאשר ניהל קליניקה פרטית באנגליה, הוא גילה שילדים ממשפחות מבוססות הפגינו את אותן נטיות התנהגותיות. למרות שמבחינה פיזית הם היו בטוחים, מבחינה מנטלית הם חיו במה שהוא תיאר כ"איזור מלחמה". “הם היו שותפים לפחדים, לאמביציות ולשאיפות של הוריהם ולקצב החיים המהיר מאוד שלהם, וניסו לגבש אסטרטגיות התמודדות כדי להרגיש בטוחים, באמצעות התנהגויות שלא ממש עזרו להם", מתאר פיין.
לטענתו, אנחנו נוטים לדאוג מאוד לביטחון הפיזי של הילדים – כיסאות בטיחות, קסדות אופניים, ריצוף ספוג בגינת המשחקים – אבל במקביל חושפים את ילדינו מגיל צעיר לזרם של מידע, שהם לא מסוגלים לעבד או להבין, ושמציף אותם ומכניס אותם לאי שקט.
אנחנו, ההורים, לא מעמיסים את כל אלה על ילדינו בזדון, כמובן. אנחנו באמת ובתמים מאמינים, שאם ניתן לילדים יותר – זה יהיה יותר טוב. לכן אנחנו רושמים אותם להמון חוגים כבר בגיל רך, קובעים להם המון "דייטים" עם חברים וממלאים את חדריהם במשחקים חינוכיים, בספרים ובמכשירים שונים. הנה דוגמה קטנה: לילד מערבי ממוצע יש 150 צעצועים והוא מקבל כ-70 צעצועים חדשים כל שנה! אז מה הפלא שהילדים מרגישים מוצפים? מה הפלא שהם משחקים באופן שטחי ומפוזר ולא שוקעים עמוק לתוך משחק ולתוך עולם הדמיון?
תנו להם לבהות
פיין מגדיר ארבעה תחומי "עודף" בעולמם של הילדים:
1. יותר מדי חפצים
2. יותר מדי אפשרויות בחירה
3. יותר מדי מידע
4. יותר מדי מהר
כדי להחזיר לילדים את תחושת השלווה והביטחון פיין מציע להפוך את החיים שלהם לפשוטים יותר.
ואיך עושים זאת?
סביבה: להמעיט ככל האפשר את עומס החפצים בבית בכלל ובחדר הילדים בפרט. תנו להם מעט צעצועים, מעט ספרים ויותר זמן לשקוע ולהתעמק במה שיש.
קצב: הכניסו ללוח הזמנים של הילדים זמן קבוע של שקט, ללא "עשייה" ומטלות, שבו הם יכולים להוריד הילוך ולהירגע. זה לא שיעמום, זה זמן של התאוששות ושל צמיחה.
ניתוק: הפחיתו את ההשפעה של עולם המבוגרים, המדיה והצרכנות. נתקו את הילדים מהמסכים, הרחיקו אותם מפרסומות ומקניונים שמעמיסים עליהם גירויים ולחצים. אל תצפו בחדשות עם הילדים ואל תדברו איתם על התחממות כדור הארץ או על הרעב באפריקה.
לתקופת הילדות יש מטרה, והיא לאפשר צמיחה של מבוגרים בריאים ומאושרים. ההורים צריכים להיות מודעים ואקטיביים ביצירת התנאים המיטיבים ביותר לילדות מאפשרת ומאושרת. אז תזכרו, כדי לשמור על הילדות – כמה שיותר פשוט.
הצטרפו לקהילת ההורים של הרשת הירוקה – בנחת.