הסופר מאיר שליו תיאר פעם איך למד בילדותו: “שום דבר לא הגיע לקרסוליו של בית הספר היסודי בנהלל של סוף שנות החמישים, בעיקר בזכות שיטת הלימוד, שכללה יציאות רבות החוצה, אל מחוץ לחדר הכיתה. וכך, את רוב הצמחים ובעלי החיים הכרנו בחוץ, בנאות מגוריהם ממש. התחלנו בשדות הכפר, עברנו לגבעות הסמוכות ובסופו של דבר הגענו גם לכרמל. בהזדמנות זאת, כשהיינו בחוץ, לימד אותנו המורה – יעקב מתתיה, שהעמיד הרבה תלמידים אסירי תודה – גם פרקים בהיסטוריה ובתנ"ך”.
כששואלים מבוגרים מה הם זוכרים מימי בית הספר, לרוב הם יענו: את הטיולים. גם ממרחק שנים רבות היציאה לטבע, השהות הבלתי אמצעית בסביבה טבעית, הן חוויות רבות עוצמה שנצרבות בזיכרוננו. מעטים, אם בכלל, יציינו את השיעורים בכיתות ואת שינון החומר כחוויה מרגשת מימי בית הספר.
ליציאה אל מחוץ לכיתה – אם לשם טיול ושהייה בטבע, להכרת הקהילה הקרובה או כדי ללמוד שיעורים ומקצועות "רגילים" במיקום שונה – יש יתרונות רבים:
- לימוד בחוץ מעורר את אינסטינקט הלמידה הטבעית והספונטנית.
- לימוד בחוץ מציב לתלמידים אתגרים מסוג חדש.
- לימוד בחוץ מגשר בין החומר התיאורטי למציאות הרלבנטית לחיי התלמידים.
- לימוד בחוץ, במגוון של סביבות ובתנאים משתנים, מפתח עצמאות וכישורים חדשים.
- לימוד בחוץ לרוב מזמן יותר אפשרויות לאינטראקציות חברתיות.
- לימוד בחוץ מספק הזדמנות ללמידה לא פורמלית, משחקית, מושכת ומהנה יותר.
- לימוד בחוץ מפתח את היכולת להתמודד עם אי ודאות ומעודד לקיחת סיכונים (מבוקרים, כמובן).
- לימוד בחוץ פונה לכל החושים ומעודד סקרנות ויצירתיות.
- לימוד בחוץ מפתח קשר עם הסביבה הטבעית ועם הקהילה המקומית הסובבת את התלמיד.
כל אלה לא רק מעלים את המוטיבציה של התלמידים ללמוד, אלא גם משפרים את ההישגים הלימודיים בפועל. אולם למרות שלמידה בסביבה החוץ–כיתתית היא פרקטיקה פדגוגית רבת עוצמה, נעשה בה שימוש מועט מדי במערכת הלימודים הרגילה. למה זה כך?
ללמד בחוץ אבל… לא בבית ספרנו
בעבודתנו עם צוותי חינוך אנו, מנחי הרשת הירוקה המתמחים בחינוך לקיימות, מדגישים את החשיבות הרבה שיש ללמידה החוץ–כיתתית כחלק בלתי נפרד מסדר היום ומהמערכת השבועית, ומעודדים גננות, מורים ומנהלים לחבר את הלמידה החוץ–כיתתית לתוכנית הלימודים השוטפת.
לצערנו, במקרים רבים מאוד אנו נתקלים בתגובה לא נלהבת במיוחד. "קשה לנו לצאת עם התלמידים החוצה”, אומרים לנו. “בחוץ קשה יותר להשתלט עליהם, יש התפרקות וכאוס…”.
אמת, זה לא פשוט – אך ללמידה החוץ–כיתתית יתרונות כה רבים שכדאי להתאמץ בשבילה. הנה כמה עצות זהב, שמנסיוננו יכולות לקדם את הרעיון.
המדריך לשיעור בחוץ
1. התכוננו: בדקו מה דורשים נהלי משרד החינוך לגבי סיורים, בדקו עם הקב"ט היישובי (יש מקומות שבהם לא צריך אישור לסיור בתוך גבולות היישוב), דאגו לאישור יציאה גורף מההורים, בנו לכם "מאגר" של מלווים פוטנציאליים (הורים, סבים, דודים, אחים גדולים…).
2. תכננו: לימדו את השטח ואת מה שהוא יכול לזמן – החל מחצר בית הספר, השכונה, גן או פארק עירוני, סביבה טבעית וכלה באנשים מרתקים בקהילה. אחרי שתכירו את הסביבה, תוכלו להצליב את מה שגיליתם עם תוכנית הלימודים ולראות מתי שיעור בחוץ יכול להיות רלוונטי ומשמעותי.
3. שתפו את כל המערכת: כשיש גיבוי מהמנהלים ומכלל המורים ליציאה מהכיתה, קל יותר להכניס שיעורי–חוץ למערכת כדבר שבשגרה. אפשר גם לבנות "מאגר בית ספרי" של שיעורים וסיורים מקומיים, לשימוש כל המורים.
4. הכינו את התלמידים: אל "תפילו" על התלמידים שלכם שיעור חוץ בהפתעה. לפני שיוצאים ללמוד בחוץ, צריך לקיים שיעור הכנה, לתת לתלמידים מידע על איך ואיפה יתנהל השיעור, רקע לימודי לקראת מטלת החוץ הצפויה וכן להבהיר להם את כללי ההתנהגות.
5. עשו זאת בהדרגה: חשוב להבין שכשאנו יוצאים מהכיתה, יש צורך בבנייה של יכולת ואמון בין המורה לתלמידים. לכן אפשר להתחיל ביציאה למשימה אחת במהלך שיעור. אפשר לצאת קודם למסדרון או לחצר בית–הספר כדי להרגיל את התלמידים להתנהלות בחוץ, ורק אחר כך לצאת למקומות מרוחקים יותר.
6. אבל תהיו ספונטניים: אם בדרך לבית–הספר נתקלתם בתופעה מעניינת, או שבסביבת בית–הספר מתרחש אירוע שיכול לקדם למידה – אפשר לשבור שגרה ולצאת מהכיתה לשם ניצול ההזדמנות.
7. שנו את הפוקוס: את שיעורי החוץ בונים אחרת משיעורי הכיתה. בדקו אילו מיומנויות מתחזקות בשיעור החוץ ותנו יותר מקום לחוויה ולמשחק, שאותו שמים בקונטקסט הלימודי. גם המתודולוגיות משתנות כמובן. לדוגמה: בכיתה מסבירים בצורה פרונטלית והדגש הוא על המידע, בחוץ משתמשים במתודות התבוננות, חקר וחידוד תשומת הלב ומחפשים חוויה רב–חושית. אל תפחדו להתנסות: התחילו בבנייה של מטלה חוץ כיתתית אחת שמתאימה לחומר הלימוד ומקדמת אותו.
8. דברו על זה: למידה חוץ–כיתתית צריכה להיות מלווה ברפלקציה ובעיבוד החוויה, שיחה בכיתה על מה למדנו ואיך זה קשור לתוכנית הלימודים ולחיים שלנו בכלל.
9. תאמו ציפיות: חשוב להכיר בכמה אמיתות על מנת להגיע מוכנים ולא להתאכזב. למשל, שכמו שבכיתה לא כולם פעילים – גם בחוץ לא; וגם שלמידה חוץ–כיתתית היא לא רק כלי אלא מטרה בפני עצמה.
10. אל תתיאשו: זכרו שככל שללמד בחוץ תהיה פרקטיקה שגורה – כך יהיה קל יותר לצאת עם התלמידים.
יצאנו מהכיתה, מה עכשיו?
כשכבר יוצאים ללמד בחוץ, יש אינסוף דוגמאות לפעילויות פשוטות וחווייתיות שאפשר לעשות. הנה מדגם קטנטן:
אנחנו על המפה: לומדים להכיר מפות ולהתמצא במפה, מציירים מפה של חצר בית הספר.
תערוכת ציורים: כל תלמיד מצייר צמח אחד בטבע וכותב לו "תעודת זהות". בכיתה כל תלמיד חוקר אודות הצמח שלו, ולאחר מכן משתפים בידע ועושים תערוכה של כל הציורים.
איפה הגבול: בשטח בית הספר מחפשים גבולות ארכיטקטוניים וגבולות אחרים – חברתיים, למשל ("זה השטח של הגדולים / המורים / חטיבה צעירה”).
סיור במשקפיים: להסתכל על הסביבה מבעד ל"עדשות" שונות: למשל דברים שאנחנו לא אוהבים, מפגעים, הזנחה וכן הלאה, וזאת לעומת "העדשה הוורודה" של דברים שמשמחים אותנו, מזמינים, מטופחים וכד'.
החיים עצמם: לתכנן תקציב ולצאת איתו ל"קניות" בסופר, לצאת לבנק ללמוד על מושגים כמו חיסכון, ריבית וכד'.
מזון לגוף ולנפש: לפגוש חקלאים ולראיין אותם, ללמוד על אובדן מזון בעזרת "לקט ישראל”, לחפש עסקים שתורמים שאריות מזון או לפגוש אקטיביסטים שמוציאים מזון טוב שנזרק.
אזרחי המקום: להציע מטלה יישומית בסוגיות חברתיות/ סביבתיות באזור הקרוב. לבקר בבית משפט.
חוק הטבע: בביולוגיה / כימיה/ פיזיקה אפשר לערוך ניסויים בחוץ. לבקר במעבדות של חוקרים אמיתיים באקדמיה.
קישור למאמר על הקשר בין חינוך לקיימות וחינוך חוץ.
