חינוך אקלימי כ"רעיון גדול" בבית הספר

בתי הספר צריכים להתאים את עצמם לעולם המשתנה. מאמר על ההיבטים הפדגוגיים של חינוך אקלימי.

מאת: ד"ר יעל ברקי גטניו וגילה לוי הוברמן – הרשת הירוקה*

אנו חיים בעידן שבו לא ניתן עוד להתעלם מההשלכות של אורח החיים שלנו על המערכת האקלימית. כדור הארץ, הבית שלנו, אינו עומד בעומס הגדול של אורח החיים המודרני ובהשלכות של קצב גידול האוכלוסייה העולמית. החברה המתועשת מתנהלת בצורה חסרת אחריות הגורמת לפגיעה דרמטית במגוון הביולוגי ובמערכות האקולוגיות, המספקות לנו את תנאי המחיה הבסיסיים. אנחנו מנסרים את הענף עליו אנו יושבים, פשוטו כמשמעו.

משבר שינוי האקלים משנה את כללי המשחק ומשאיר לנו חלון זמנים צר, שבו אנו חייבים לעשות שינוי חד בתפיסה ובהתנהלות שלנו. אם לא נפעל בנחישות, תנאי המחיה על פני כדור הארץ צפויים להשתנות לרעה ולהשפיע על כל אחת ואחד מאיתנו בדרך שכיום קשה לנו להבין ולתפוס באמת.

עלינו להביט באומץ על עצמנו, להכיר כי התפיסה האנתרופוצנטרית, ששמה את האדם במרכז וכביכול "מעל" הטבע, והשאיפה לצמיחה כלכלית ללא גבולות, הובילו לנתק הגדול מהטבע ולהרס המערכות האקולוגיות שאנו חווים כיום. ללא ההבנה כי אנחנו חלק מהמערכת האקולוגית (תפיסה אקוצנטרית), וללא שינוי מהותי בסדר העדיפויות שלנו כחברה וכיחידים, לא נוכל להמשיך להתקיים.

ההתמודדות עם שינוי האקלים ועם מציאות משתנה, מורכבת ומאיימת, מחייבת לקחת אחריות, לפעול בדחיפות, לרכוש כלים ומיומנויות, לפתח פתרונות טכנולוגיים ולבחור במנהיגות פוליטית אמיצה. היא מחייבת שינוי תפיסתי וערכי, ושינוי זה צריך להתחיל בחינוך. ללא חינוך אקלימי רלוונטי ומתקדם החל בגילים הצעירים, לא נוכל לעמוד באתגרים השאפתניים הניצבים בפנינו. והאתגרים הם רבים: הפחתת פליטות גזי חממה על ידי מעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות ונקיות, התייעלות אנרגטית, שינוי של הרגלי הצריכה ושל התפיסה הכלכלית ושמירה על השטחים הפתוחים והמגוון הביולוגי. זאת, לצד היערכות לשינויים הבלתי נמנעים: עליית הטמפרטורה, פגיעה במגוון הביולוגי, שריפות, מדבור ושטפונות.

הוראת האקלים כהזדמנות חינוכית

שינוי האקלים מלווה אותנו מזה שנים, אך למרות זאת הנושא הוזכר רק בשולי סדר היום החינוכי. בשנה האחרונה אנו מתחילים לראות מגמה של שינוי בהתייחסות, הן בדרג מקבלי ההחלטות והן ברמת השטח. תכניות לימוד ויחידות הוראה נכתבות כדי לענות על בקשות רבות מצד א/נשי חינוך, ובעיקר מצד בנות ובני הנוער. קיימת הבנה, כי מדובר בנושא מהותי ודחוף שחייב להיות חלק מליבת ההוראה בבית הספר.

אנחנו ברשת הירוקה, במסגרת המפגשים שלנו עם א/נשי חינוך ועם צעירים, עדים לבלבול גדול: באיזה מידע להתמקד? איך להתאים את החומר לגילאים השונים? האם לעסוק בעיקר בעובדות או במה שצריך לעשות? איך לתת מקום לתחושות של הלומדים? איך מניעים לפעולה ולאילו פעולות נכון לכוון? לשיטתנו, העיסוק במשבר שינוי האקלים הוא הזדמנות חינוכית ראשונה במעלה, המאפשרת לשאול שאלות ערכיות מהותיות על מקומו ותפקידו של האדם בעולם, תוך עיסוק בנושא רלוונטי ואקטואלי ואימוץ פדגוגיה חדשנית. חינוך אקלימי הוא נושא שניתן להגדירו כרעיון גדול, כזה הטעון במשמעות הן עבור הלומד/ת והן עבור המלמד/ת ומהווה את הלב ואת עמוד השדרה של העשייה החינוכית כולה.

כותב פרופ' יורם הרפז (1): "נגדיר רעיונות גדולים כרעיונות עתירים: עתירי מובן – מסבירים הרבה תופעות ומושגים; עתירי ערכים – מעצבי עמדות עקרוניות ורגישות מוסרית; עתירי הנעה – מעוררים הנעה ללמידה ולהבנה; עתירי תרבות – נובעים ממסורת רעיונית ומפרשים אותה מחדש; עתירי נוכחות – רלוונטיים למקרים ולאירועים רבים בחיינו; עתירי עשייה – משפיעים לטובה על ההתנהגויות והפעולות שלנו".

בהמשך מביא הרפז את נושא הקיימות כדוגמה לרעיון גדול: "קחו את רעיון הקיימוּת בהקשר של החינוך הסביבתי: הוא מסביר הרבה מאוד תופעות (משינויים אקלימיים עד מתחים פוליטיים) ומושגים ("אפקט החממה", "טביעת רגל אקולוגית" ועוד); מעצב מנטליות אתית – נכונות לוותר על אינטרסים אנוכיים לטובת הטוב הכללי; מעורר הנעה ללמידה בגלל היסודות המערערים והמהדהדים שלו; נשען על מסורת תרבותית הומניסטית ומפרש אותה מחדש; מקיף אותנו מכל עבר בתכניו, מושגיו וערכיו; מעודד עשייה רבה ומגוונת לטובת הסביבה והאנושות".

באורח דומה ההתמודדות עם שינוי האקלים והשפעותיו, כאתגר המרכזי של האנושות במאה ה-21, יכול לשמש כרעיון הגדול וכנושא המארגן הבית ספרי. מדובר בנושא נרחב הנוגע בתחומי דעת רבים (עתיר מובן); אקטואלי ורלוונטי, שמעסיק את התלמידים ומטריד אותם (עתיר נוכחות); מזמין לבחון אותו ממגוון פרספקטיבות, תוך הפעלת חשיבה ביקורתית ויצירתית (עתיר הנעה), ונוגע בערכים עמוקים כמו צדק, אמת, חמלה, אמפתיה, שוויון ואחריות (עתיר ערכים). העיסוק במשבר האקלים מוביל באופן טבעי לשאלות על אורח חיינו ועל הדרך שבה אנחנו כפרטים וגם המוסד החינוכי עצמו מתנהלים. הוא דורש מאיתנו לקבל החלטות ולהתחייב לשינוי, לחזק את הקשר עם הקהילה הסובבת ועם המקום שבו אנחנו חיים (עתיר עשייה).

עקרונות החינוך האקלימי

חינוך אקלימי הוא נושא רחב יריעה, המתייחס להיבטים סביבתיים, חברתיים וכלכליים. בעזרתו נבין כיצד אנחנו חלק מהבעיה וכיצד נהיה גם חלק מהפתרון: אימוץ של סולם ערכים מחודש, הפחתה של פליטות גזי חממה (מיטיגציה, אפחות) והיערכות לשינויי האקלים שכבר לא ניתן למנוע (אדפטציה, הסתגלות). כדי להפוך את החינוך האקלימי בכלל ואת משבר האקלים בפרט ל"רעיון הגדול", כזה המוביל את הלמידה ואת התרבות הבית ספרית, יש לאמץ גישה אינטגרטיבית ואינטרדיסיפלינרית, הבוחנת כל אספקט של הפעילות בבית הספר ביחס אליו:

1. פדגוגיה – שינוי האקלים כאתגר בסדר גודל עולמי הוא הזדמנות להטמיע דרכי הוראה חדשניות: למידה מבוססת אתגרים (CBL), למידה משולבת דיגיטל, למידה התנסותית, חינוך חוץ וטבע ולמידה מבוססת עשייה (מייקינג), כמו גם לעסוק בערכים ובשאלות של מוסר וצדק.

2. ניהול ותפעול – הטמעה של חינוך אקלימי דורשת פיתוח מקצועי וליווי של המנהל.ת והצוות, הקמה של צוות פעולה ייעודי ואימוץ של התנהלות יומיומית מקיימת, למשל בסעיפי צריכה ורכש הוגנים.

3. מרחבים בית ספריים – בית הספר עצמו (המבנים, החצר והמרחבים השונים) צריך לקיים הלכה למעשה את הדרישה לצמצום טביעת הרגל הפחמנית. במקום אספלט – פינות ירוקות ללמידה, למנוחה ולמשחק, תוך תרומה לבריאות הנפשית והפיזית של התלמידים ולבריאות האקולוגית של הסביבה. עליו לשקף את תמונת העולם הרצויה: מקום שבו מיושמים ערכים של שמירה על הסביבה ושל קהילתיות.

4. שותפויות קהילתיות – שותפויות בין קהילות הן אחד המפתחות החשובים העומדים לרשותנו, הן בשל החוסן שהן יוצרות, המסייע בהתמודדות עם אתגרים מורכבים, והן בשל כוחן המגייס. בית הספר צריך לשים את עצמו במרכזם של מעגלים מתרחבים: קהילת המשפחות, השכונה והשכנים, הרשות, עסקים מקומיים, ארגונים אזרחיים, אקדמיה ועוד, המקיימים ביניהם קשרים הדדיים.

במאמר זה בחרנו להתמקד בהיבטים הפדגוגיים של החינוך האקלימי. כאמור, חינוך אקלימי מחייב אותנו להטמיע דרכי הוראה חדשניות המתייחסות ישירות לאתגרי שינוי האקלים: פיתוח מיומנויות של לומד עצמאי וביקורתי, התמודדות עם אתגרים מעשיים ופתרון בעיות, אוריינות והתמודדות עם שאלות ערכיות. בנוסף לכך עולה השאלה, האם בחירה במשבר האקלים כרעיון הגדול פירושו לשלב את החינוך האקלימי כנושא מארגן על פני כל תחומי הדעת השונים, או יצירה של תחום דעת חדש בשם "חינוך אקלימי". לשיטתנו, צריך לשלב בין שתי הגישות.

א. ביטוי בכל תחומי הדעת: התמודדות עם שינוי האקלים והשפעותיו כרעיון הגדול מזמנת התייחסות רב תחומית, בהתאם לתכנית הלימודים. כלומר, בכל מקצוע או מגמה יש למצוא ולהנכיח את ההקשרים ואת התכנים הרלוונטיים למשבר שינוי האקלים: במקצועות המדעיים, באזרחות, בשפות, בספרות, בהיסטוריה, באמנויות, בשעת חינוך, ודרך פעילויות כמו טיולים, אירועים בית ספריים ועוד. לדוגמה: המהפכה התעשייתית בהיסטוריה, אמנות מחאה בתולדות האמנות, גרפים המתארים משקעים וטמפרטורות במדעים, שינויים במגוון הביולוגי המקומי או העולמי בביולוגיה, ניתוח טקסטים בנושא האקלים בספרות ושפות ועוד.

ב. חינוך אקלימי כתחום דעת חדש: יש ליצור תחום דעת ("מקצוע") נפרד, בין תחומי, שאותו ילמדו בכל שכבות הגיל מא' עד י"ב. מקצוע זה יעסוק בצורה ישירה בהיבטים שונים של שינוי האקלים במבט רחב ובינתחומי: תרבות הצריכה, אנרגיה, חקלאות וגידול מזון, תחבורה, מגוון ביולוגי ועוד. תחום דעת זה יאפשר תהליך חינוכי שלם, המתחיל מחוויה והתנסות, דרך למידה וחקר, ומוביל לחשיבה ביקורתית, לאקטיביזם וליצירת שינוי משמעותי באמצעות פרויקטים מעשיים ופעולה בקהילה.

ג. חיבור לאקטואליה: אנו נחשפים השכם והערב לדיווחים על משבר שינוי האקלים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. למידה מאקטואליה מאפשרת לנו לתרגל חשיבה ביקורתית, צופה פני עתיד וממחישה את הרלוונטיות לחיי היומיום. בנוסף, במציאות שבה הצעירים מקבלים לעתים קרובות את המידע ברשתות החברתיות ומהתקשורת, חשוב שבית הספר יתווך את המידע בצורה אמינה ומותאמת לגיל.

ד. היבטים רגשיים: העיסוק במשבר שינוי האקלים ובהשלכותיו על החיים על פני כדור הארץ הוא קשה גם לתלמידים וגם למורים. התופעה של יגון אקלימי או חרדת אקלים, בעיקר בקרב צעירים, הופכת לנפוצה ברחבי העולם (2). בכנס על משבר האקלים ונפש האדם, שיזמה הרשת הירוקה, הדגשנו כי כל עיסוק חינוכי בנושא חייב להיות מותאם לגיל הלומד ומתווך באופן הולם. יש להיות קשובים מאוד לתלמידות ולתלמידים ולהכניס למערכת פעילויות שיכולות לספק פורקן רגשי (למשל שיח פתוח, אמנות לסוגיה, משחק, פסיכודרמה), מפגשים עם אנשי מקצוע ושיתוף של ההורים, כדי שיוכלו לתת מענה בבית. גם למורים מומלץ ליצור קבוצה תומכת ומכבדת שבה יוכלו לאוורר תסכולים ולשתף בהתמודדויות מורכבות.
חשוב לנו להדגיש, כי המענה הטוב ביותר לתגובות הרגשיות הוא לעורר תקווה וביטחון בכך שניתן לפעול ולחולל שינוי. לכן בחינוך האקלימי יש לנקוט גישה אופטימית, לשים דגש על פתרונות ישימים ולהוביל לעשייה בשטח.

ה. יצירת שינוי ואקטיביזם: חינוך משמעותי לא מסתפק בהקניית ידע. הוא שואף ליצור שינוי בעולם. כשעוסקים במשבר האקלים עניין השינוי מקבל משנה תוקף. הזמן דוחק ותובע שינוי של ההתנהלות בכל הרמות: אישית, בית ספרית, יישובית וכן הלאה. ניתן אף לומר כי אם לא חל שינוי תודעתי והתנהגותי, הלמידה לא השיגה את יעדיה. אקטיביזם בתכנית הלימודים ייתבטא ביצירת שינוי אישי ובית ספרי, בעשייה בשטח, ביזמות, ביציאה לקהילה ובחיבור לארגונים אזרחיים.

במצעדי האקלים ובהפגנות אנו שומעים את בני הנוער קוראים: אם אין לעולם עתיד, למה לי להיות תלמיד. מערכת החינוך חייבת להראות להם למה חשוב להיות תלמיד בעת הזו, ולהתוות תמונת עתיד אופטימית. משבר האקלים דורש ממערכת החינוך לאמץ שינויים, ובמהירות. אנו רואים בכך הזדמנות להטמיע את החינוך אקלימי כרעיון הגדול וכנושא המארגן בבתי הספר. חינוך אקלימי יאפשר התבוננות ערכית פנימה, עיסוק בתכנים משמעותיים, רלבנטיים ובעלי ערך, אימוץ של פרקטיקות פדגוגיות מתקדמות ויצירת מעורבות והנעה לעשייה ולפעולה. כאנשי חינוך, זוהי חובתנו כלפי תלמידינו והדורות הבאים.

(1) הרפז, י'. 2016. הבנה מרושתת: שיחה לשם הבנה. בתוך י' הרפז, להבין הבנה ללמד להבין: מושגים ומעשים. עמ' 94-77. תל אביב: מכון מופ"ת.
(2) Hickman Caroline et al. 2021. Climate Anxiety in children and young people and their beliefs about government responses to climate change: a global survey. The Lancet, Vol. 5. ISSUE 12, e863-e873, December 01 (Link)

*בכתיבת המאמר השתתפו: חגית גפן, יואב דוניץ, אירית לדור, דותן יושע ושמוליק לוטטי.