חינוך חוץ וחינוך לקיימות – שניים שהם אחד

החינוך במאה ה-21 צריך לשקף את יחסי התלות ההדדית של החברה עם מערכות הטבע. על הקשר בין חינוך חוץ לקיימות.

מאת גילה לוי הוברמן, הרשת הירוקה

ד"ר קן רובינסון, היועץ הבינלאומי המפורסם לענייני חינוך, אמר פעם כי "כאשר מצפה לנו עתיד מאוד לא בטוח, התשובה אינה לעשות טוב יותר את מה שעשינו קודם. התשובה היא לעשות משהו שונה”.

כל אנשי החינוך בארץ ובעולם מחפשים את "הגביע הקדוש" – הדרך שתגרום לתלמידים לרכוש ידע משמעותי ובעל ערך עבורם, מדברים על מיומנויות המאה ה-21 למידה לצד מיומנויות חברתיות, חשיבה ביקורתית וגם יצירתיות ומעוף – ושתכין אותם לאתגרי המחר.
אותו קן רובינסון אמר גם כי "לא כדור הארץ בסכנה, אלא תנאי החיים שלנו עליו". נדמה, שבפרוס האלף השלישי אמירה זו הפכה לדחופה ומשמעותית מתמיד. תפיסת "הקיימות הרחבה" גורסת כי בני האדם תלויים לחלוטין במערכות האקולוגיות המקיימות אותם. החינוך במאה ה-21 צריך, אם כן, לשקף את התובנה, שבעידן שבו אנו חיים עושר ואושר אינם ניתנים להשגה מבלי שניקח אחריות, כיחידים וכחברה, ליחסי התלות ההדדית שלנו זה בזה, ושל החברה עם מערכות הטבע.
אנו ברשת הירוקה פועלים כבר שני עשורים להטמיע בגני ילדים ובבתי ספר את החינוך לקיימות במובנו העמוק: פליאה מהטבע וממגוון המינים בחי ובצומח וחיבור אליו, פיתוח מרחבים ופינות למידה מגוונים טבעיים במרחב הבית ספרי, למידה חוץ כיתתית, יצירת קשר עם הקהילה הסובבת ועם המקום בו אנו חיים, למידה רב תחומית המלמדת על יחסי התלות ההדדית בין מרכיבים שונים בסביבה ובחברה והנעה לאקטיביזם.

חינוך חוץ מהו

את הניסיון הרב שנצבר ברשת אנחנו מנסים ללא הרף לזקק לעקרונות פדגוגיים אוניברסליים – כאלה שמתאימים לכל שכבת גיל ובכל תחום דעת. אחד העקרונות החשובים ביותר שאנו פועלים לאורו הוא חינוך חוץ: מודל למידה שמוציא את הילדים באופן קבוע למרחב טבעי או טבעי למחצה בסביבה ובקהילה המקיפה את המוסד החינוכי.
חינוך חוץ (שנקרא גם חינוך טבע או חינוך יער) שם דגש על חיבור ראשוני ובלתי אמצעי לטבע, באמצעות שהייה ממושכת בחוץ וחיבור להוויה, עם תיווך מינימאלי. הילדים רוכשים ביטחון, הערכה עצמית ומיומנויות שונות מתוך התנסות עצמאית. נושאי הלימוד הם נרחבים ונובעים באופן אורגני מתוך מה שהסביבה מזמנת והלמידה עצמאית וספונטנית. מבחינה טכנית הדגש בחינוך חוץ הוא על יציאה קבועה, לפחות אחת לשבוע (בשאיפה ליום שלם), וכמעט בכל מזג אוויר. יוצאים למקום קבוע ויש סדר יום מוגדר, כולל הגדרה של גבולות וכללי התנהגות.
בעניין זה חשוב להבדיל בין חינוך חוץ לבין חינוך מבוסס מקום – חינוך שמחבר את הילד לסביבתו ולקהילה, לבין למידה חוץ כיתתית, המתרחשת מחוץ לגבולות חדר הכיתה, בסביבה המזמנת תהליך למידה טבעי מתוך התנסות ישירה עם אובייקט או תופעה. סביבה זו היא חלק אינטגרלי מרצף תהליך הלמידה. היא עשויה לזמן חשיפה לנושא או המחשה שלו (לדוגמה, הדגמת כוחות פיזיקליים בגן שעשועים), להוות שדה לאיסוף מידע, למחקר או להתנסות ולקיום דיאלוג משמעותי עם הסביבה.

למה נחוץ חינוך חוץ?

מחקרים שנעשו על חינוך חוץ לסוגיו מראים כי יש לו יתרונות רבים:

• מעורר את אינסטינקט הלמידה הטבעית והספונטנית: הילד מוביל את תהליך הלמידה שלו עצמו, בהכוונת גננת /מורה.
• מציב לתלמידים אתגרים מסוג חדש.
• מגשר בין החומר התיאורטי למציאות הרלבנטית לחיי התלמידים.
• מפתח עצמאות, מיומנות בחירה ומכוונות עצמית.
• מזמן יותר אפשרויות לאינטראקציות חברתיות.
• מספק הזדמנות ללמידה לא פורמלית, משחקית, מושכת ומהנה יותר.
• מפתח את היכולת להתמודד עם אי ודאות ומעודד לקיחת סיכונים מבוקרים.
• פונה לכל החושים ומעודד סקרנות ויצירתיות.
• מפתח קשר עם הסביבה הטבעית ועם הקהילה המקומית הסובבת את הילד.
• מקנה כישורים המכינים לחיים "האמיתיים" ולעולם של מחר.

עקרונות החינוך לקיימות כפי שהם מתבטאים בחינוך חוץ:

אנו ברשת הירוקה רואים חשיבות בחינוך חוץ כאמצעי לחינוך לקיימות שבו החיבור הרגשי וההיכרות של הילדים עם הסביבה מעוררים בהם אכפתיות ורצון לשמור עליה, וגם הבנה עמוקה של המורכבות של המערכות האקולוגיות. בבואנו לבחון את עקרונות החינוך לקיימות, אנו רואים כי קיימת חפיפה והלימה רבה בינם לבין עקרונות חינוך החוץ והיתרונות שהוא מספק.

אורח חיים

הקטנת "טביעת הרגל האקולוגית": בשהייה בחוץ אנחנו חוסכים אנרגיה – אין שימוש בחשמל, מקדמים הליכה ברגל ולא הסעה לשטח טבעי שבו שוהים, חוסכים במים – כשאין ברז ושירותים השימוש במים פוחת משמעותית. המים הם לשתייה, לשטיפת ידיים, כיבויי המדורה ומעט למשחק, כמעט ואין ייצור של פסולת – עקב השימוש בחומרי טבע מקומיים.
היכרות עם "נחלת הכלל", שהייה במרחב הציבורי ולקיחת אחריות עליו. בטבע כולנו שווים. מגוון ביולוגי כמגוון אנושי כך שלכל אחד התרומה שלו ואי אפשר בלעדיו.
זיקה למקום והעמקת הקשר בין הקהילה לסביבה הטבעית. כשיוצאים לטבע חווים פליאה ושמחה מעוררי כבוד ורצון לשמור על הקיים ולא לגרום נזקים.
עידוד כלכלה מקומית: הכנת לחם / פיתות בעבודה עצמית, שימוש בירקות הגינה ופירות הבוסתן, בצמחי ועצי בר ובעודפי מזון מהקהילה. ליקוט עונתי.
קידום אורח חיים בריא: הפעלת הגוף, פעילות באוויר הפתוח והנקי, אכילת מזון בריא ומקומי.

ערכים

דאגה וכבוד לכל הסובב אותנו: מגוון הנופים, האנשים והתרבויות, והיצורים החיים.
תחושת אחריות.
תפיסה של האדם כחלק בלתי נפרד מסביבתו.
צניעות, ענווה, דרך ארץ ושיתוף פעולה.
הרגלי חיים בריאים ונכונים (מזון טרי ובריא, פעילות פיזית מרובה בחוץ…).

מיומנויות

חינוך חוץ מפתח בנו מיומנות להבין ולחקור את העולם שסביבנו, להציע ולנתח מענים לאתגרים גם במצבים מורכבים. אנו מפתחים כישורים חברתיים וכישורי חיים, יכולות פיזיות ומסוגלויות, חידוד של החושים והתגברות על מגבלות ופחדים.
הלמידה דרך התנסות מוחשית מעודדת גמישות מחשבתית ופיזית. היא מפתחת יכולות של הקשבה, סבלנות, התמדה, תכנון וביצוע, שאילת שאלות, חשיבת חקר וחשיבה מדעית.

ידע

צבירת ידע מתוך החוויה הבלתי אמצעית (למשל של עונות השנה ומחזורי חיים בחי ובצומח).
הכרת המערכות האקולוגיות בסביבתנו והבנת התלות ההדדית ויחסי הגומלין בין מרכיבי הסביבה הפיזיים והאנושיים.
היכרות עם המורשת המקומית.

חושבים קדימה

המחנך וחוקר הטבע יהושע מרגולין, שהיה ממייסדי סמינר הקיבוצים, כתב: "יש להוציא את הילדים מכותלי הבית לטבע. אך אין להובילם תמיד כחבורה. יצאו הילדים לטבע, יש לפזרם מיד. יש להקצות לכל אחד את פינתו. יתייחד בה, יחטט בה, יסתכל, יקשיב, ימצא פירות, זרעים, עלים – כל הרמש הרומש, ישכב, יהזה, יחלום, יפליג בדמיונות. יש די מרחב בטבע".
לאורך השנים הגיעו מנחי הרשת לאלפי גנים ולמאות בתי ספר מכל המגזרים בחברה הישראלית, בין השאר במסגרת התכנית המשולבת לחינוך לקיימות של המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך. חשפנו את אנשי החינוך – גננות, מורים, מנהלים, סייעות, סטודנטים לחינוך – הן לערכי הקיימות במובנה הרחב והן לגישות ולמתודות פדגוגיות חדשניות, הטוענות את התוכן במשמעות ואת הלמידה בהנאה והופכות את המורים למנחי למידה במקום לבעלי הידע הבלעדי.
ליווינו מוסדות לימוד שעברו מהפכה הן במובן הפיזי (נראות הגן וביה"ס) והן מבחינת התכנים והערכים המשולבים בתכנית הלימודים הקיימת: מקימים גינות ומרחבים טבעיים בשטח בית הספר, יוצאים ללמוד ולחקור בחוץ, יוזמים פרויקטים עם הקהילה הסובבת, מפתחים מודעות למזון בריא ולפעילות גופנית, עושים שימוש חוזר במשאבים ודנים בדילמות סביבתיות וחברתיות אקטואליות, נוקטים עמדה ויוצאים לפעולה.
כשאנו חושבים על דמות האדם שאנו שואפים לגדל ועל ההתמודדויות שיעמדו בפני ילדינו בעתיד, אנו מבינים כי הצידה הטובה ביותר שנוכל לתת להם בדרכם היא משקפיים של סקרנות, פליאה, התבוננות, בחינה, שאילת שאלות, ידע, ערכים, כישורי למידה וכישורים חברתיים וביטחון ביכולותיהם הפיזיות, המנטליות והחברתיות. חינוך לקיימות, כזה המתקיים ברובו בחוץ, עם זיקה עמוקה לסובב אותנו – הוא- הוא המפתח לבניית אדם זה.
בעבודתנו עם אנשי חינוך וקהילות בכל רחבי הארץ אנו מזהים הרבה סקרנות ורצון ליישם חינוך חוץ ברמות שונות – גנים שמתנהלים בחוץ כל יום כל היום, כיתות שיוצאות לימי חוץ פעם בשבוע או מקיימות שיעורים בחצר בית הספר.
אנו קוראים לכל העוסקים במלאכת החינוך לצאת החוצה כמה שיותר ובכל הזדמנות: מחדר הכיתה או הגן לחצר, מהחצר לסביבה הקרובה ומהסביבה הקרובה למרחבים רחוקים יותר. תנו לילדים להתנסות, לחקור, לבדוק, לחוות. זו המתנה הגדולה ביותר שתוכלו להעניק להם.