על המשמעות של שמירה על קביעות, שגרה וסדר יום בימי יער וחוץ
מאת: לילה אלעד, הרשת הירוקה
יהושע מרגולין, ה"אבא" של חינוך החוץ והטבע בישראל, הסביר כבר בשנת 1957, כי לפני יציאה לטיולים מגוונים והיכרות עם נופים משתנים, על הילד להכיר היטב ולחוש ביטחון במקום אחד. וכך כתב מרגולין בספרו "החינוך לטבע":
"קודם כל על התלמידים להתאזרח ביער הסמוך להם. לנשום את אווירו ביום ובלילה, לעבוד בו וללמדו. פירוש הדבר, שאין להסתפק בדרך השטחית, שמורים ידועים אוחזים בה: עורכים מזמן לזמן טיולים אל היער אגב שליחת מבט מרפרף על העצים, הפרחים, הציפורים, או אגב שמיעה חטופה של קולות שונים; אחר שבים אל חדר הלימודים, משוחחים על היער, עורכים דיאגרמות על יעור וכד'. דרך זו עקרה היא ופסולה. במקום זה יש להפוך את הילדים לשוכני היער בתקופות השנה השונות".
זה לא חייב להיות יער עבות, מספיקה חורשה קטנה, בוסתן קטן או פיסת אדמה עם כמה עצים, ושגרה. יציאה קבועה אחת לשבוע, למשל לשעתיים או שלוש, ובהדרגה אפילו ליום שלם.
"אין להפליג עם הילדים לטיולים ליערות או לחורשות רחוקים, בטרם שהיער שלהם נעשה קניין נפשם מתוך ידיעה והכרה. הפלגות אלו אינן אלא טיולי תיירים, הגורעים יותר משהם מוסיפים: הם מפזרים לרוח את הרשמים המעטים שטרם נקלטו בנפשם. אם בדרך זו שהתוויתי,יקנה לו הילד את ידיעת היער הקרוב בהתאם לגילו – רק אז יוכל לראות ולראות ביערות וחורשים אחרים. אז יראה הכל בעיניים פקוחות דרך האספקלריה של אותו היער, שקנה שביתה בנפשו ובידיעתו, ויבחין בכל החידושים והשינויים שיזדמנו לו."
וגם בתוך היציאה השגרתית כדאי לקיים שגרה וסדר יום קבועים. למשל: הגעה ליער, התמקמות, מעגל בוקר, משחק חופשי, ארוחת בוקר, משחק חופשי ובמקביל עבודה סדנאית עם חומרי הטבע, שעת סיפור ומעגל סיכום.
"נושא "היער" אינו ניתן לצמצום בתחום של כמה שבועות או אפילו חודשים רצופים שמקציבים לו. קצבה זו מכניסה אותו לתוך מיטת סדום ונוטלת ממנו את נשמתו. יש לחלק את הנושא לתקופות שנה שונות: "היער באביב", "היער בקיץ" ו"היער בסתיו". כי לא הרי יער הסתיו כיער האביב והקיץ. שאם לא כן יכול לקרות, כי תלמידים שעסקו בנושא היער באביב לא יידעו את זמן פריחתם של החרוב הקזוארינה, החל בסתיו".
פעילויות שניתן לשלב ביום יער
ישיבה שקטה והודיה: כשמגיעים לחורשה כל ילד בוחר לו עץ ויושב לידו כמה דקות (עד שנשמע צליל פעמון או שיר כינוס). אפשר להישען על העץ, לשבת לידו, לשכב על ידו ולהביט על הצמרת. כשחוזרים למעגל מביאים אוצר שמוצאים קרוב לעץ, כמו נוצה, אבן קטנה, עלה או אצטרובל. כל ילד מניח את האוצר שלו במרכז המעגל. אפשר בסבב להגיד תודה לעץ על… הצל, הפירות, הענפים לטיפוס וכו'.
העץ שלי: משחק המתאים לחורשה קטנה או מרחב שיש בו כמה עצים.
נחלקים לזוגות, אחד עוצם את העיניים (אפשר לקשור עם מטפחת) ובן הזוג מוביל אותו בזהירות ובאחריות לכיוון אחד העצים בחורשה. הילד עם העיניים העצומות צריך להכיר את העץ ע"י מישוש, ואולי גם ריח והקשבה. המוביל מחזיר את הילד לנקודת ההתחלה, והילד המובל מסיר את כיסוי העיניים וצריך לנחש איפה העץ שלו. אם הילדים צעירים, הגננת יכולה להוביל בכל פעם ילד אחר.
ריקוד במעגל מסביב לעץ: נותנים ידיים, סובבים את העץ ושרים "ביער ביער ביער נרקוד נרקוד"
או "מסביב לעץ התות, מסביב לעץ התות…"
שעת סיפור: ילדים אוהבים סיפורים. נתאים את הסיפור לעונה, לחג הקרב, לאתגר שעולה מהילדים.
לדוגמה, לקראת ט"ו בשבט, נבחר סיפור הקשור לעצים. למשל הסיפור על האורן הבודד.
קראו עוד:
משחקים לימי חוץ ויער – דף להורדה