מה יותר משמח אתכן – לקבל בוולנטיינס בובת לב מפרווה אדומה או כרטיס ברכה אישי, בכתב יד?
ומה הייתם רוצים ליום ההולדת של הילדים, ערימת מתנות בשנקל מאיזו חנות סטוק או מתנה אחת משותפת ואיכותית? ובכלל, מתי בפעם האחרונה קיבלתם מתנה חומרית, שבאמת שמחה אתכם?
אנחנו חושבות, שמתנות חומריות עלולות דווקא ליצור ניכור ביחסים עם היקרים לנו.
בואו נחזור לרגע כמאתיים שנה אחורה. מאז המהפכה התעשייתית, וביתר שאת בעשורים האחרונים, אנחנו חיים בתרבות המכונה תרבות הצריכה, שדוחפת אותנו לקנות ולקנות ולקנות עוד ועוד. במסווה של "כיף" ו"שחרור", תרבות הצריכה מקדמת ניכור ושיפוטיות כלפי בני אדם, שצריכים להתאים לדימויים תקשורתיים. תרבות הצריכה גורמת לניצול המשאבים המוגבלים של כדור הארץ ופוגעת באיזון האקולוגי והחברתי. בולמוס הקניות שלנו גם תורם משמעותית לפליטת גזי חממה לאטמוספרה ולמשבר האקלים.
אבל האם אנחנו באמת צריכים כל כך הרבה מתנות חומריות בחיים שלנו כיום? אולי נוכל לשבור את מנהג המתנות המעוות, שהנחילה לנו תרבות הצריכה?
המתנה היא לא המטרה
כאשר אנו נותנים, נתינה כנה ולבבית, אנו משמחים, מביעים הוקרה, מפגינים יחס ואמפתיה. המתנה החומרית עצמה היא לא העיקר, היא רק אמצעי. ערך הנתינה דורש מאיתנו מחשבה על אדם אחר, מאפשר לנו לצאת מההתרכזות שלנו בעצמנו ולהתאמץ ולהקשיב לעולמו הפנימי של הזולת.
תרבות הצריכה מוכרת לנו "מתנות" ומרדדת את מערכות היחסים שלנו ליחסי "קח ותן". היא הופכת את היוצרות כשהיא מעמידה במרכז את השולי, את החומרי. פעמים רבות אנחנו נותנים ומקבלים מתנות חומריות בלי קשר לרלוונטיות שלהן או לצרכים האמיתיים שלנו ואין להן כלל ערך רגשי עבורנו. בזמנים קצובים וידועים מראש (חגים, ימי הולדת, חנוכת בית…) אנו מוצאים את עצמנו רודפים ומחפשים אחר מתנות חומריות ללא קשר לצורך או לטעם האמיתי של הזולת.
כמחנכות, האמונות על העברת ערכים בני קיימא לדור הצעיר ולנשות ואנשי חינוך, צורם לנו הרעיון שתרבות הצריכה היא זו המכתיבה את התוכן של הנתינה. האחריות שלנו היא להביא את הערכים והמסרים של צרכנות נבונה ולסגל התנהגויות חברתיות מקיימות. אין זה אומר שמעכשיו נפסיק לגמרי לתת מתנות חומריות, אלא שנכיר את השיקולים הערכיים ואת הצרכים האמיתיים של האדם המקבל, של החברה ושל התקופה.
נחשוב יותר על נתינה ופחות על מתנה.
ברכה, חיבוק ותשומת לב
לאורך השנה בגן הילדים נותנים ומקבלים מתנות בהמון הזדמנויות: בחגים, בימי הולדת, בסוף השנה, מתנה לגן, מתנה לגננת ולצוות… אנחנו היינו רוצות לראות את מנהג המתנות הולך ומצטמצם ונעלם, כשבמקומו נעסוק יותר בשאלות של נתינה מכל הלב. הנה כמה דוגמאות:
יום הולדת: ביום הזה נשים את הילד החוגג במרכז. הוא יכול להביא ספר אהוב מהבית ויקריאו אותו לכולם, או לבחור באיזה משחק קופסה משחקים ועוד. הילדים יכינו כרטיסי ברכה וכל ילד נותן את הכרטיס שהכין שלו, יחד עם ברכה בעל פה או חיבוק. יש בכך עוצמה ואימון בנתינה ובקבלה – מיומנות תקשורת חשובה לילדי גן. הילדים גם יכולים להתחלק לקבוצות נתינה: קבוצה שתעלה הצגה קצרה, ריקוד, שיר או הכנת פלקט עם ברכות. אפשרות נוספת היא שלכל ילד.ת יום הולדת הגננת כותבת ברכה ארוכה ומשמעותית על כרטיס ברכה יפה.
מתנה לגן: המשפחה החוגגת תכין פעילות חוויתית לילדי הגן, כגון הצגת תיאטרון בובות או טיול בסביבה הקרובה.
בסוף השנה: שיתוף זכרונות ומה לקחת איתנו הלאה (חברים טובים / אירועים חוייתיים / עבודות משמעותיות), איחולים להמשך הדרך. נדבר על המילה "שלום" ומגוון המשמעויות שלה.
אפשר להזמין את ההורים לחוויה משותפת מהתכנים שבהם עסקנו בגן. למשל תפירה, נגרות, ציור, בישול, טיול משותף במסלול מוכר ועוד.
בחגים:
בראש השנה נכין כרטיס ברכה למשפחה, נשים במעטפה, נדביק בול ונלך כולנו יחד לדואר לשלוח למשפחה.
בסוכות נזמין אושפיזין – נזמין את המשפחות לסוכת הגן ואת חברינו מהגן לסוכה שבבית.
בחנוכה נכין סופגניות ולביבות עם הורים שירצו. עבור ההורים זהו סוג של חלון הצצה לגן שמאפשר להם להיות מעורבים יותר וגם לעזור ביום שאינו פשוט מבחינת התארגנות (למשל לקחת על עצמם את הטיגון או לשבת בקבוצות קטנות). אפשר לאמץ קהילה, למשל שכנים ותיקים או מוסד קרוב, ולהביא להם סופגניות ולביבות. עוד אפשרות: טיול עששיות בערב בסביבה הקרובה, שמדגיש את נקודות האור בכל ילד.
בט"ו בשבט נעניק לעצמנו זמן איכות עם אהובים מחוץ למסכים: נלמד את הילדים תרגיל שהייה בטבע, שכל ילד יכול לעשות יחד עם משפחתו. לדוגמה, משימת צילומי עצים בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית, משימת הקשבה משפחתית לצלילים על יד הבית, משימת ריחות או מרקמים של הטבע.
ביום המשפחה נכין רשימה של דברים שאני מוכן / רוצה לעשות למען המשפחה (לסדר את החדר, לתת נשיקה לאמא כל בוקר, לעזור לאחי הקטן, להפסיק להרגיז את החתול…). את הרשימה אפשר לעצב כמו כרטיסים שאותם ניתן "לממש" כשרוצים.
בפורים נשחק בגמד וענק עם מילים טובות / חוויות (ולא משהו חומרי).
בפסח נצא לטיול אביב משותף עם המשפחות, נכין את הילדים לשיר מה נשתנה באופן חגיגי וייחודי.
שבועות זה הזמן להציג את ה"יבול" של הילדים במהלך השנה. ובהתייחס לחג מתן תורה – להחליף מילים המבטאות את התורה שלנו להדגיש את הערכים היותר יפים שלנו בעשייה מכוונת (הקשבה, מעשים טובים, סובלנות…).
כמחנכות, האחריות למודעות בבחירות התרבותיות היא שלנו. אנחנו אלה שמקנות ערכים לילדים הצעירים שמתחילים את דרכם בעולם. זו ההזדמנ ות שלנו להשפיע! לשנות את התרבות שלנו ולהתאים אותה אל המחר, שכבר ניצב מולנו כאן.