מרחבים ירוקים כמרחבים טיפוליים בגן הילדים
שביל מתפתל, חלקו חולי, חלקו מרוצף באבנים וחלקו בקורות עץ מקושתות, עובר בין עצי לימון, תאנה ורימון. בקצה השביל ספסל אקולוגי שנבנה מצמיגים מצופים בבטון ומולו כלוב תוכיים. אלה רק חלק מהמרחבים הירוקים שאפשר למצוא בחצר הקטנה והירוקה מאוד של "גן הבוסתן" – גן לילדים בחינוך המיוחד בנתניה.
"בגני הילדים אפשר להקים סוגים שונים של מרחבים ירוקים – גינת מאכל, ערוגת פרחי בר, ערוגת צמחי חורף או תבלינים, בוסתן עצי פרי וגינה מזמינה פרפרים וציפורים", מסבירה מיטל לוי בלז, מנחה ברשת הירוקה שמלווה גננות ומדריכה אותן במסגרת התכנית המשולבת לחינוך לקיימות של המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך.
"בגן רגיל הילדים לומדים דרך המרחבים האלה את נושאי הליבה כמו חשבון ואוריינות, עונות השנה, חגים וכד'. לעומת זאת בגני החינוך המיוחד יכולה השהות במרחבים הירוקים לקדם שפע של מטרות טיפוליות. הגינה והחצר נותנות הזדמנות לעבודה טיפולית בסביבה המספקת גירויים רבים לילד, סביבה שמשתנה ומתפתחת על פני השנה וגם מהווה עבור הילד גורם מעצים ומקדם".
"הילדים פתאום נפתחו"
"אני מאמינה שלמידה משמעותית עוברת דרך החוויה ודרך כל החושים, ולכן אין אצלי גן שאין בו גינת ירק!", מצהירה איתנה אורן, רכזת גני חינוך מיוחד במת"י (מרכז תמיכה יישובי) נתניה. "אצל ילדי החינוך המיוחד כל נושא הסקרנות הטבעית מפותח פחות, והיציאה אל הטבע וכל נושא הקיימות בגן מגייסים את הילד לפעילות, לדמיון ולחקר".
ב"גן הבוסתן”, גינת הירק, הערוגות, הפרחים ועוד פותחים שלל אפשרויות לאנשי המקצוע לעבוד עם הילדים על תהליכים, על ויסות חושי, תחושות ומגע וכן על הצד הרגשי. "במרחבים הירוקים נעשית למידה משמעותית מאוד", מסבירה איתנה. "כל הילדים, גם בחינוך המיוחד, מתחברים בקלות את העולם הזה של הטבע והגינה וכך קל יותר לגייס אותם לפעילות. גננות מספרות לי שהילדים פתאום מתחילים לגלות סקרנות, שנפתחו ונעשו עצמאיים בחצר, יש להם תפקידים".
"גם התרפיסטים שותפים למה שקורה במרחבים הירוקים בגן. לדוגמה, למטפלת רגשית יש קבוצה משותפת עם קלינאית תקשורת בנושא הגינה. הן ייקחו את הילדים החוצה ויעשו עבודה משותפת בתחום השפתי, ידברו על תהליכים, על רצף סיפורי, הילדים יציירו את התהליך וכו'".
"הרציונל במרחבים הירוקים הוא להנגיש לילדים את הטבע", מסבירה אורנה ערד, המנהלת את גן הבוסתן בנתניה. "לקרב אליהם את כל מה שיש לטבע להציע: ריחות, צבעים, מרקמים, צלילים – כל החושים. אצלי בגן אנחנו יותר בחוץ מאשר בפנים. אנחנו אוכלים בחוץ ובפורים למשל, תהלוכת התחפושות עברה בשבילי הבוסתן".
רואים שיפור מיום ליום
"אצל הילדים בגן שלנו, ככל שהפגיעה קשה יותר יש פחות סקרנות ופחות הנאה", מפרטת אורנה. "במרחבים הירוקים אנחנו מאפשרים להם פשוט ליהנות. במקביל, בחוץ קל יותר לגרות את הסקרנות שלהם ולעודד פעילות, כי אחרי שהם לומדים להכיר את החצר ומתרגלים אליה הם נעים בה יותר".
אורנה דאגה ליצור בחצר הגן שלה מגוון של פינות, שאליהן אפשר להעתיק את הפעילות התומכת: מטבח חיצוני, גינת תבלינים, פינה עם ערסל, תמונות של בעלי החיים שמגיעים לחצר ועוד. "בחוץ נוצרים גם חיבורים רגשיים", היא אומרת. "לדוגמה ילד שהתחבר לעץ הלימון והשלט עם תמונת הלימון עזר לו לבטא שהוא מרגיש 'חמוץ'. דרך המרחבים הירוקים הילדים לומדים לבטא גם רגשות שליליים כמו 'לא נעים לי' ו'אני מפחד'".
"עוד תופעה מוכרת אצל ילדי החינוך המיוחד היא חוסר ויסות חושי. אז אצלנו לדוגמה, ילד לא אהב לגעת בשיח הרוזמרין כי העלים דקרו אותו – בעזרת תיווך של אנשי הצוות הוא לאט לאט נפתח לתחושה הזו".
"גם הנושא של ארגון הגוף מטופל אצלנו במרחבים החיצוניים. לילדים שלנו קשה ללכת על משטחים משתנים, אבל ככל שהם מתרגלים יותר רואים אצלם שיפור ממש מיום ליום. התרפיסטים מנצלים את המרחבים האלה. עם המורה לספורט הילדים מתרגלים הליכה על 'השביל המשובש' או על חול, ירידה במדרון קטן, טיפוס על סולם וכד'. המרפאה בעיסוק מתרגלת גזירה במספריים, כשבמקום נייר גוזרים עלי רוזמרין. חיזוק של הידיים ושל האצבעות נעשה בחפירה בחול או בפתיחת ברז ההשקיה".
"כדי לקדם את תחום התקשורת יש לנו בכל הגן שלטים מונגשים, למשל שלטים עם תמונות של הילדים כשהם מבצעים פעולות שונות כמו להשקות פרחים. זה הופך את הפרח לרלבנטי לילד. בתחום של הבנה וקוגניציה הילדים נחשפים לתהליכים: משקים, קוטפים, סוחטים מיץ, מכינים ריבה. בחוץ קל גם לבצע המשגה: היכרות עם בעלי חיים שמגיעים אלינו כמו ציפור, פרפר או חתול, היכרות עם פירות ופרחים שצומחים בגינה".
ערך מוסף של אחריות
"ההשתלמות בחינוך לקיימות פתחה אותי למושגים כמו גינה אורגנית, קומפוסטר, גינה מזמנת פרפרים וחרקים. אבל היא הייתה בעיקר כוח מדרבן, שעזר לי ליישם דברים בגן שלי ולהוציאם מהכוח אל הפועל. בכלל, לדעתי לנושא של קיימות אי אפשר להיכנס בלי הדרכה", אומרת חבצלת עמרם, מנהלת גן כליל החורש לילדים עם קשיים התנהגותיים-רגשיים. "אני עצמי 'חיה' את הגינה שלי וההתלהבות שלי מדביקה את הילדים. אני עובדת עם התרפיסטיות על תוכנית שמותאמת גם למה שקורה בגינה. לדוגמה, כשהברוקולי צמח החלטנו להכין ממנו פשטידה. קלינאית התקשורת עבדה עם הילדים על מטרות ועל שלבי ההכנה, המטפלת המוטורית עבדה על שלבי עבודה ועל שימוש בכלי המטבח השונים.
"העבודה בגינה מביאה גם ערך מוסף של אחריות. יש אצלנו 'תורן ירוק' שאחראי להשקות את הגינה, לזרוק שאריות לקומפוסטר, למלא מים ואוכל לציפורים. תוך כדי העבודה בגינה יש למידה של מילים ומושגים חדשים, סיבה ותוצאה. לומדים לתכנן, למשל אילו כלי עבודה להכין, וגם להתייעץ עם חברים, לשמוע את דעתם. אפילו הציפייה – למשל שפרח יפרח או תות יבשיל – מלמדת המון. כשילד מסיים איתי פעילות בגינה הוא אומר 'אני כל כך אוהב אותך'”.
גם בגן דרורים בנתניה, שהוא גן שפתי, נעשה שימוש אינטנסיבי בגינת הירק ובפינות הירוקות לצרכים הטיפוליים. "כמעט כל הצוות בגן נעזר בגינה", אומרת הגננת הראשית הודיה חזני. "המרפאה בעיסוק וקלינאית התקשורת פיתחו 'קבוצות גינה' שאיתן הן עובדות לאורך השנה. תוך כדי העבודה בגינה מתמקדים בהבנת תהליכים, בבנייה נכונה של משפטים, בשימוש נכון בפעלים. בתחום הריפוי בעיסוק עובדים בגינה הרבה על אחיזה נכונה, על מנח הגוף, על תחושה עמוקה לעומת תנועה עדינה או על שיווי משקל".
"בגינה אנחנו מוצאים גם מענה לתחום הרגשי. כשילד עם בעיית ויסות רגשי חווה קושי, אנחנו מוציאים אותו לגינה, לבריכת הדגים ולפינת האכלת הציפורים. העבודה בגינה, או פשוט הישיבה על הספל מול הצמחים, מרגיעה מאוד ומספקת לילד חוויה חיובית של עשייה ואחריות. היה לי ילד שהרס ודרך על כל דבר. באמצעות העבודה בגינה הוא עבר שינוי והתחיל לשמור על הצמחים. הילדים פיתחו אחריות אישית ולומדים הרבה עבודה קבוצתית".
