ה-8 בדצמבר נקבע כ"יום המיחזור של ישראל". אז כחלק מהמאמץ הלאומי להעלות את הנושא למודעות ולסדר היום הציבורי, קבלו שמונה מיתוסים על מיחזור, שהגיע הזמן להפסיק להאמין בהם.
המיתוס: בישראל ממחזרים הרבה, עובדה – יש לנו פחי מחזור בכל הצבעים.
למעשה, הישראלים גם מייצרים הרבה יותר פסולת בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, וגם לא ממש ממחזרים. בדו"ח משנת 2021 קבע מבקר המדינה כי שיעור הפסולת הביתית שמוחזרה בישראל הוא 7% בלבד, לעומת 26% בממוצע ב-OECD. בנוסף קבע כי בישראל נעשה שימוש מזערי בטכנולוגיה מתקדמת, המאפשרת לייעל את התהליך. נתונים אלה מצערים במיוחד לנוכח צפיפות האוכלוסין הגדולה בישראל והעובדה שמשאבי הקרקע הפנויים בה מצומצמים.
שיעור הטמנת הפסולת בישראל (הטמנה פירושה קבורה של הפסולת בבורות עצומים, רובם בנגב) הוא 76%, בהשוואה ל-39% במדינות ה-OECD. בדו"ח משנת 2022 קבע מבקר המדינה כי תוך 3-4 שנים כבר לא יישארו בארץ שטחים מאושרים להטמנת פסולת.
המיתוס: מיחזור דורש יותר אנרגיה מאשר ייצור של משהו חדש.
למעשה, תהליך המיחזור מצריך 5-15 אחוז בלבד מהאנרגיה הנדרשת להפקת חומר גלם חדש, שצריך לכרות או לגדל. לדוגמה, ייצור פחיות אלומיניום מפחיות ממוחזרות דורש 95% פחות אנרגיה מאשר ייצורן מאלומיניום גולמי. ייצור נייר מחומר ממוחזר דורש רק כ-60% מהאנרגיה של ייצור נייר מעיסת עץ בתולי. כל טון של נייר ממוחזר מייצג גם חיסכון של 58% בכמות המים הנדרשת וחוסך כריתה של 17 עצים. גם ייצור חוזר של פלסטיק או זכוכית חוסך אנרגיה בשיעור של עשרות אחוזים בהשוואה לייצור של חומר חדש.
בנוסף, מתקני מיחזור מודרניים מתוכננים להיות חסכוניים באנרגיה.
המיתוס: לא ניתן למחזר מוצרים העשויים מתערובת של כמה חומרים.
למעשה, זה היה נכון לפני עשרות שנים, כאשר הטכנולוגיה הייתה מוגבלת יותר, אבל מאז היא התקדמה מאוד. כיום עושים שימוש נרחב יותר במכונות שיכולות לפרק פריטים לחומרים המרכיבים אותם. בנוסף, בין היתר הודות לדרישה שמגיעה מציבור הצרכנים, יצרנים רבים מתכננים אריזות מחומרים שקל יותר למחזר שוב ושוב.
המיתוס: ממילא אפשר למחזר כל דבר רק פעם אחת, אז מה הטעם?
למעשה, יש חומרים שניתן למחזר שוב ושוב, תוך חיסכון משמעותי באנרגיה ובמשאבי טבע. זכוכית ומתכות, לדוגמה, ניתנות למחזור ביעילות מספר אינסופי של פעמים ללא אובדן איכות. אפילו נייר למדפסת, שפעם באמת היה אפשר למחזר רק פעם אחת, ניתן כיום למחזר חמש עד שבע פעמים לפני שסיבי התאית שבו הופכים ללא שימושיים מכדי ליצור נייר חדש.
אבל זה נכון שיש חומרים, למשל סוגים שונים של פלסטיק, שניתן למחזר רק פעם או פעמיים.
המיתוס: יותר יקר למחזר חומרים מאשר לטפל בפסולת.
למעשה, העלות של תכנית מיחזור יעילה ומנוהלת היטב יכולה להשתוות לזו של טיפול בפסולת. אפילו במקרה של טיפול אחראי מדובר על איסוף, הפרדה, שינוע והטמנה, שדורשים הרבה מאוד אנרגיה ושטחי אדמה. במקרה של טיפול לא אחראי – זריקת פסולת בשטחים פתוחים, בים, שריפות פיראטיות וכד' – יש גם זיהום סביבתי רב.
תעשיית המיחזור גם יוצרת פי 10 יותר מקומות עבודה לטון פסולת מאשר הטמנה, ובכך תורמת לכלכלה.
מיתוס: הבגדים שאני שמה במיכלים הייעודיים מועברים כולם למיחזור.
למעשה, תחקיר של ארגון "גרינפיס" חשף כי אף לא בגד אחד מגיע לשימוש חוזר בישראל או מתמחזר חזרה למוצר איכותי!
לפי נתוני האיחוד האירופי, פחות מכ־1% מפרטי הלבוש המושלכים ברחבי העולם ייהפכו לבגד חדש מבד ממוחזר. בארץ, אפילו זה לא קורה. מן התחקיר עולה, כי כמחצית מהבגדים שנזרקו למכלי איסוף הטקסטיל ברחבי ישראל יוצאו לאפריקה, שם רובם הופכים לפסולת המזהמת את היבשת. הבגדים שנשארים בישראל נגרסים והופכים לסמרטוטים, שאחרי שימוש אחד נזרקים בשטח או נטמנים באדמה שם הם מתפרקים לאיטם לסיבים ולמיקרו-פלסטיק ומזהמים קרקע ומקורות מים.
המיתוס: פלסטיק מתכלה לא צריך לשים במכלי מיחזור.
למעשה, גם בפלטסיק "מתכלה", שמקורו למשל בעמילן תירס, חייבים לטפל בצורה מקצועית ואי אפשר סתם לזרוק אותו לפח רגיל. אם פלסטיק כזה יגיע למטמנה רגילה, הוא ייקבר מתחת להררי אשפה וסביבתו תהפוך לנטולת חמצן. בתנאים האלה חומרים אורגניים עוברים פירוק על ידי חיידקים שמשחררים מתאן, שהוא גז חממה דליק ורעיל שגורם נזק הרבה יותר גדול מהפחמן הדו-חמצני.
המיתוס: אני רק בנאדם אחד ומה שאני עושה לא משנה הרבה.
למעשה, יש חשיבות רבה למה שכל אחד ואחת מאיתנו עושים. האם משהו ישתנה אם מיליוני אנשים יעשו את זה? בוודאי שכן. אם מיליונים ומיליארדים יקנו פחות, יעשו שימוש חוזר, יתקנו, ימחדשו ויפרידו למיחזור תהיה לכך השפעה אדירה על הסביבה ועל שיעור הפליטות בכדור הארץ כולו. לדוגמה, בשנת 2005 תושבי ארה"ב מיחזרו 42 מיליון טונות של נייר, ומנעו בכך כריתה של 714 מיליון עצים!
המיתוס: מיחזור הוא הדרך הטובה ביותר לצמצם את כמויות הפסולת בעולם.
למעשה, זה לא נכון! הדרך הטובה ביותר לצמצם פסולת היא לא לייצר שום פסולת מלכתחילה. שימו לב לרשימת ה-Rים ולסדר שלהם:
Refuse – קודם כל מסרבים לצרוך דברים מיותרים ולא נכנעים לשטיפת המוח של הפרסומות.
Rethink – לפני קנייה חושבים פעמיים ושלוש האם באמת אנחנו צריכים את זה.
Reduce – מצמצמים צריכה ולא קונים מעבר למה שצריך, כדי לא לזרוק כמויות בהמשך.
Reuse – עושים שימוש חוזר במוצר היכן שאפשר.
Renew – ממחדשים את מה שאפשר (למשל בגדים, רהיטים וכד').
Repair – מתקנים מה שהתקלקל במקום ישר לקנות חדש.
Recycle – ורק אחרי שעשיתם את כל הכתוב לעיל מעבירים למחזור בצורה אחראית, כלומר לפח המתאים ובמצב נקי (לדוגמה, קרטוני פיצה שמנוניים לא שמים בקרטונייה).
אז לסיכום, הפרדת פסולת במקור – בבתים, במפעלים, במקומות העבודה – והעברתה לפחי המחזור השונים היא חשובה מאוד וחיונית, אבל שלא נשלה את עצמנו כי בכך פתרנו את בעיית זיהום הסביבה או שינויי האקלים. הרבה יותר חשוב שנפחית באופן דרסטי צריכה של חפצים מיותרים, שנצמצם בזבוז מזון ושנדרוש מהרשויות – החל בעירייה וכלה בממשלה – לקדם טיפול יעיל בפסולת ולחוקק חוקים שמעודדים צריכה נבונה וטיפול מתקדם בפסולת.
