שאלות ותשובות
קונצנזוס מדעי: כ-99% מקהילת המדע העולמית קובעת כי משבר האקלים קיים וכי הוא תוצאה של פעילות בני האדם.
הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC- Intergovernmental Panel on Climate Change) הוא ארגון מטעם האו"ם המונה כמה מאות מדעני אקלים מכל העולם. תפקידו של הארגון הוא לרכז את כלל המידע המדעי העדכני ביותר על שינויי האקלים, ללמוד אותו, להסיק ממנו תובנות ולהמליץ על צעדי מדיניות למקבלי ההחלטות בעולם.
הארגון מוציא דו"ח מפורט ועדכני מדי כמה שנים. דו"חות ה-IPCC הם מקור הידע החשוב והמבוסס ביותר כיום. ה-IPCC קובע כי קצב שינויי האקלים מהיר משחשבו בעבר. וצעדי המדיניות של ממשלות העולם נמצאים הרחק מאחור באופן מדאיג.
בדו"ח האחרון שפורסם באוגוסט 2022 עולות כמה נקודות משמעותיות:
א. ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים הם עובדה קיימת ומוכחת מדעית.
ב. ההתחממות הגלובלית היא תוצאה של פעילות האדם.
ג. ממשלות העולם מתמהמהות בפעולותיהן לעצירת המשבר.
ד. יש לנו את הזמן ואת הכלים לפעול ולשנות את המצב. והזמן הוא קצר מאוד.
ה-IPCC קובע שנקודת האל חזור (הנקודה בזמן שממנה והלאה לא נוכל עוד להשפיע ולשנות את המצב) היא לקראת סוף העשור הנוכחי!
אפקט החממה, פליטת גזי חממה והתחממות גלובלית: באטמוספירה של כדוה"א נמצאים גזים שונים. לחלק מהגזים האלה יש תכונה של מניעת מעבר חום. החום שנכלא באטמוספירה ואינו נפלט לחלל שומר על משרעת טמפרטורות קבועה. זהו "אפקט החממה", שנקרא כך על שם התהליך המתרחש בחממות לגידול צמחים. משרעת הטמפרטורות היציבה הזו לאורך אלפי השנים האחרונות היא זו שאפשרה לציביליזציה האנושית להתפתח ולשגשג. מאז המהפיכה התעשייתית, החל האדם לשרוף כמויות הולכות וגדלות של דלקי מאובנים (פחם, נפט וכיום בעיקר גז) כמקור האנרגיה העיקרי. הדלקים המאובנים מהווים את מקור האנרגיה לייצור החשמל, לתעשיה, לתחבורה ולחימום. בעצם כמעט לכל צרכי חיינו. שריפה של דלקי מאובנים גורמת לפליטה של גזים אשר היו קבורים באדמה במשך מיליוני שנים. גזים אלה כולאים חום וגורמים לעליית הטמפרטורה העולמית הממוצעת. זו ההתחממות הגלובלית. ההתחממות הגלובלית המהירה גורמת למערכות האקלימיות המורכבות לצאת מהאיזון העדין שנוצר במשך עשרות ומאות אלפי שנים וכתוצאה מכך לשינויי האקלים אותם אנו חווים כיום.
בירוא היערות: אם לא די בכך, בני האדם מוסיפים חטא על פשע! לא רק שאנו פולטים כמויות הולכות וגדלות של גזי חממה לאטמוספירה אנחנו גם מחריבים את המנגנון היעיל ביותר לספיחה של גזי חממה מהאטמוספירה. מנגנון שקיים מיליוני שנים. היערות הגדולים סופחים כמויות גדולות של פחמן דו חמצני, שהוא גז החממה העיקרי שאותו אנו פולטים, באמצעות תהליך הפוטוסינטזה. ב-150 השנים האחרונות בירא האדם מעל ל-50% מכלל היערות הגדולים בעולם. קצב הבירוא (כריתה) ממשיך לעלות! כיום מוערך שכ-15% מגזי החממה שהתווספו הם כתוצאה מבירוא של אותם יערות גדולים.
משבר תרבותי-ערכי וההפרדה בין האדם לסביבתו: משבר האקלים הוא רק סימפטום של בעיה עמוקה ומהותית יותר: משבר שהולך ומעמיק ביחסים שבין האדם לבין סביבתו, הן הטבעית והן האנושית.
המהפיכה התעשייתית הביאה איתה גם תפיסה חדשה, הרואה באדם עליון לטבע ולא חלק מהטבע. מתוך תפיסה זו פתחנו תרבות של ניצול משאבי הטבע. התרבות שלנו מקדשת את הקידמה, את ההתפתחות הטכנולוגית ואת הצמיחה הכלכלית, מבלי להתייחס להשפעותיה על המערכות הטבעיות ועל מארג החיים העדין על פני כדור הארץ.
המגוון והשונות הקיימים בעולם הטבע מקנים לו את החוסן והאיתנות לעמוד מול סכנות ואיומים. גם בחברה האנושית, מגוון התרבויות, האוכלוסיות והדיעות הוא זה אשר מקנה לנו את החוסן והיציבות לעמוד איתן אל מול "הגלים הגדולים המתנפצים אל חופינו". ככל שהגלים גדולים יותר, כך נדרש חוסן קהילתי וחברתי גדול יותר. ככל שנמשיך להעצים את הפירוד, ככל שנמשיך להדגיש את השונה במקום לחזק את המשותף, ככל שנמשיך ללבות שנאה, גזענות והדרת האחר, כך נעצים ונעמיק את המשבר.
ההתחממות הגלובלית המתרחשת בקצב מהיר, שאינו אופייני לקצב של תהליכים טבעיים לאורך ההיסטוריה, מזעזעת את המערכות האקלימיות ומוציאה אותן מהאיזון העדין שהושג במשך מאות אלפי שנים. ליציאה הזו מהאיזון יש השלכות אקלימיות קיצוניות. שינויים דרמטיים בתנאים האקלימיים הגלובליים, המשפיעים על כל החיים על פני כדור הארץ ומטילות צל כבד על עתידנו הבטוח על פני כוכב הלכת שלנו:
גלי חום וקור: עלייה בשכיחות, בעוצמה ובמשכם של גלי חום וקור קיצוניים.
אירועי מזג אוויר קיצוניים: עליה בשכיחות ובעוצמה של סופות טרופיות, רוחות, סופות אבק ועוד.
שינוי במשטר הגשמים: ירידה במספר ימי הגשם השנתיים. התארכות התקופות היבשות והחמות. בצורות ארוכות וקיצוניות. ובמקביל עליה באירועי גשם חזקים וקצרים, המורידים כמויות מים גדולות מאוד בזמן קצר.
שטפונות והצפות: עליה במספר אירועי גשם חזקים, קיצוניים וקצרים, מביאה ליצירה של שטפונות עזים והצפות הרסניות. לכך מתווספת העובדה שמגמת הפיתוח האנושית הכוללת בניה, סלילת כבישים וכיסוי שטחים נרחבים בבטון ואספלט, מביאה לצמצום השטחים המאפשרים חלחול מים לאדמה וגורמת לעליה בכמות המים הנשטפים על פני השטח.
שריפות פרא: החרפת תנאי היובש והחום, יחד עם התחזקות הרוחות, מעלים את שכיחותן של שריפות וגם מאפשרים לשריפות להתפשט ביתר קלות ומהירות, מה שהופך אותן לשריפות פרא עצומות.
הפשרת קרחונים ועליית מפלס פני הים: עליית הטמפרטורה העולמית גורמת להאצה חסרת תקדים בקצב הפשרת הקרחונים הגדולים בים וביבשה. להפשרה זו יש השלכות מרחיקות לכת: חדירתם של מים קרים משנה את משטר הזרמים באוקיינוסים, שיש להם תפקיד קריטי באיזון המערכות האקלימיות הגלובליות. צמצום שטחי הקרחונים הלבנים מגדיל את השטחים הכהים, כך שיותר חום נספג בכדור הארץ ופחות חום מוקרן חזרה החוצה לאטמוספירה ולחלל. זה נקרא תהליך של משוב שלילי, המאיץ את תהליך ההתחממות.
הפשרתם של הקרחונים היבשתיים הגדולים גורמת לחדירה של מים רבים לאוקיינוסים וכתוצאה מכך לעליה במפלס פני הים. זו פוגעת במגורי אדם על קו החוף, בתשתיות, במסחר, בכלכלה ובחקלאות. מאות מיליונים צפויים לאבד את בתיהם ופרנסתם.
פגיעה במגוון הביולוגי ובמערכות הטבעיות: התחממות האוקיינוסים ועליה ברמת החומציות שלהם פוגעת במגוון הביולוגי העשיר והחיוני בים, ומאיימת על מקור פרנסתם של מיליוני בני אדם בעולם. בירוא היערות הטרופיים פוגע בבית הגידול החשוב ביותר ביבשה. שינוי במשטר הגשמים, התארכות תקופות היובש והתחממות גורמים להתרחבות מהירה של שטחי המדבר ופוגעים בחי ובצומח באזורים רבים בעולם. המערכות האקולוגיות הן בסיס החיים על פני כדור הארץ, כולל החיים שלנו. ללא מערכות אקולוגיות בריאות וחסונות, אנו שומטים את בסיס קיומנו תחת רגלינו.
משבר מים מתוקים: משבר האקלים גורם לכך שיותר ויותר אזורים בעולם סובלים ממחסור בזמינות של מים מתוקים לשתייה ולחקלאות.
משבר מזון: מחסור במים, התחממות והקצנה באירועי בצורת מעמידים בסכנה את היכולת לגדל מזון. הראשונים להיפגע הם החלשים והעניים, אבל מצוקת מזון לא תפסח גם על המדינות החזקות. גם הן יידרשו להתמודד עם ירידה בזמינות המזון ובעליית המחירים שתיגרם עקב כך.
פליטי אקלים, משבר הומניטרי ומשברים גיאופוליטיים: התחזיות צופות כי מאות מיליוני בני אדם עלולים לעזוב את מקום מגוריהם, אם בשל מצוקת מזון או מים ואם בשל עליית מפלס פני הים. תופעה זו צפויה להביא למשברים הומניטריים, עלייה בפשע ובמחלות, ערעור יציבות פוליטית והעצמה של משברים גיאופוליטיים בין לאומיים.
מיטיגציה (אפחות) ואדפטציה (הסתגלות והיערכות): ההתמודדות עם משבר האקלים נחלקת לשני מישורים. הראשון הוא מיטיגציה, כלומר עצירת מגמת ההתחממות הגלובלית. השני הוא אדפטציה, כלומר היערכות והסתגלות לשינויים האקלימיים שמתרחשים ויתרחשו בכל מקרה, גם לאחר שנצליח לעצור את ההתחממות.
מעבר לאנרגיות מתחדשות: המהלך הראשון והחשוב ביותר שנדרש הוא להפסיק להשתמש בדלקי מאובנים כמקורות האנרגיה שלנו ולעבור לשימוש באנרגיות מתחדשות שאינן פולטות גזי חממה – שמש, מים, רוח, אנרגיה גיאותרמית ואפילו אנרגיה גרעינית, על כל המורכבות שלה. בישראל האנרגיה המתחדשת הזמינה והרלבנטית ביותר היא אנרגיית השמש.
התייעלות אנרגטית: עלינו לאמץ דפוסי התנהגות, תזונה, בנייה ותכנון באופן כזה, שיהפכו את צריכת האנרגיה שלנו ליעילה יותר.
צריכה מושכלת: תרבות הצריכה המאפיינת את המדינות המפותחות היא המנוע הגדול ביותר שעומד מאחורי משבר האקלים. כל דבר שאנו קונים או צורכים גורם לפליטה של גזי חממה לכל אורך חיי המוצר: מהפקת חומרי הגלם, דרך ייצור, שינוע ולבסוף בכמויות הפסולת שנוצרת לאחר השימוש. עלינו להפנים כי להרגלי הצריכה שלנו יש השפעה דרמטית על הסביבה ועלינו לאמץ הרגלי צריכה מושכלים, שיביאו לצמצום בפליטת גזי החממה. זה כולל בין השאר צריכה של מזון מן החי (שהוא הגורם העיקרי לבירוא יערות הגשם כיום), אמצעי התחבורה שלנו, צריכת החשמל שלנו, בגדים, צעצועים ועוד…
שיקום ושימור עצים, יערות ושטחים טבעיים: היערות, העצים, השטחים הפתוחים והטבעיים סופחים גזי חממה מהאטמוספירה, מפחיתים טמפרטורה, מהווים בתי גידול למגוון רחב של מינים, נותנים צל בימים חמים, שומרים על שטחי חלחול למי הגשמים, שומרים מפני סחף אדמה במהלך שטפונות – וזה רק חלק קטן מהחשיבות העצומה שלהם במרקם החיים. עלינו לשמור עליהם, לשקם את אלה שנפגעו ולשאוף להרחיב אותם.
העובדות על קיומו של משבר שינוי האקלים ידועות כבר מזה עשורים רבים. אחת הסיבות לכך שהנושא לא חלחל לתודעה הציבורית היא בשל טקטיקה של "הנחלת ספק" בקרב הציבור.
את המכשול הגדול בדרך ליצירת שינוי גלובלי מציבים תאגידי ענק וגופים מסחריים, הקשורים לתעשיית דלקי המאובנים (נפט, פחם וגז). הכיום הם גורפים מיליארדים רבים והמעבר הנדרש לשימוש באנרגיות מתחדשות וחלופיות יפגע בהם אנושות.
מסיבה זו פועלים התאגידים במלוא כוחם והשפעתם למנוע ולעכב קידום של מהלכים גדולים, תוך ניצול הכסף הגדול שברשותם והשפעתם הרחבה בשני תחומים עיקריים: השפעה על מקבלי ההחלטות והשפעה על דעת הקהל העולמית (חלק נכבד מאמצעי התקשורת בעולם נמצאים בידם של מנהלי תאגידים אלה).
באמצעות כסף גדול, סוללות של עורכי דין ובעלות על גופי תקשורת, מעבירים התאגידים הגדולים מסרים, אשר מעלים ספק בקיומו של משבר האקלים. הספק הזה מחלחל לתודעה הציבורית ומשאיר אותנו מבולבלים או מתלבטים. במצב שכזה, הציבור אינו מצליח לקבל החלטות, לקחת אחריות ולהפעיל את הלחץ הנדרש על מנהיגיו.
לבחור בעמדה ערכית ומוסרית: בבסיסו של משבר שינוי האקלים עומדת דילמה ערכית-מוסרית. לכן עלינו לשאול את עצמנו בראש ובראשונה: באיזה צד אני בוחר.ת להיות, בצד שמעמיק את הבעיה או בצד שמצמצם אותה?
לדבר על זה ולהרחיב את מעגלי ההשפעה: רמת המודעות לנושא משבר האקלים ומקומו בשיח הציבורי עדיין נמוכים. עלינו לשנות זאת. אנחנו חייבים לדבר על זה. לשתף. להתלבט ביחד. הנושא חייב להיות נוכח בשגרת החיים של כולם – בבית, עם חברים, בתנועת הנוער, בבית הספר, ברשתות החברתיות, בכל מקום שמתאים לכן/ם.
לשנות את אורחות חיינו: השינוי מתחיל בנו! נכון שהמהלכים הגדולים והמשמעותיים הם באחריות הממשלות, אבל אין לנו הצדקה מוסרית לבוא בדרישות מאחרים, כל עוד אנחנו לא עושים את המקסימום שביכולתנו. אם כל אחת ואחד יעשו את מה שבכוחם, השינוי המצטבר יהיה עצום.
לתת דוגמה אישית: הדרך הטובה ביותר לחנך ולהשפיע היא לתת דוגמה אישית!
להשפיע על קובעי מדיניות: המנהיגים וקובעי המדיניות הם אלה שבכוחם להניע את השינויים הגדולים והמשמעותיים. בכוחנו להשפיע עליהם! חברי הכנסת, ראש העיר, מנהל/ת בית הספר, רכז השבט או הקן בתנועת הנוער. יש לנו יכולת להשפיע על מקבלי ההחלטות השונים. נצא לרחובות, נפגין, נשלח עצומות, ננסה לחולל שינוי בכל מקום אפשרי, החל מהקהילה והיישוב שלנו ועד המדינה והעולם כולו.
