לוגו רשת ירוקה

English

משחקי הכדור – פריז 2024

חזון ירוק – על המשחקים האולימפיים המקיימים ביותר בפריז 2024

מרים דרמוני שרביט ושמוליק לוטטי


 

המשחקים האולימפיים בפריז 2024 היו מרתקים לא רק בזכות מפגן העוצמה הספורטיבי, אבל גם בגלל הרף הסביבתי הגבוה שהציבו לעצמם המארגנים.
מי שהובילו את חזון האולימפיאדה הירוקה הם ראשת עיריית פריז אן הידלגו וראש הוועדה המארגנת למשחקים האולימפיים, טוני אסטנגה. תחילה הם הצהירו שהמשחקים יהיו מאופסי פחמן, כלומר שפליטות גזי החממה יקוזזו לגמרי. אולם עד מהרה הבינו שמדובר באתגר שאפתני מדי, וכי הם לא יכולים לשלוט על טביעת הרגל הפחמנית של כל מיליוני המבקרים שהגיעו לצפות בתחרויות. היעד החדש שנקבע היה: 50% פחות מטביעת הפחמן של המשחקים האולימפיים בטוקיו. אבל איך עושים את זה עם 800 אירועי ספורט, 16,000 ספורטאים, 45,000 מתנדבים, 13 מיליון ארוחות ומיליוני צופים? 
בתור התחלה הוחלט כי 95% מאירועי הספורט יתקיימו באתרים קיימים או ארעיים. כלומר שכמעט לא ייבנו אתרים חדשים לצורך המשחקים. ואכן באתרים איקוניים כמו מגדל אייפל, כיכר הקונקורד, רחבת האינווליד ורחבת הטרוקדרו הוקמו מתקנים וטריבונות לקהל הצופים, שפורקו בסיום המשחקים. מתוך תפיסה של כלכלה מעגלית נדרשו הקבלנים להוכיח שימוש חוזר בכל החומרים כדי לזכות במכרזים.
למעשה, רק מתקן אחד נבנה במיוחד: מרכז לתחרויות שחייה. המרכז נבנה כולו מחומרים אקולוגיים. השלד והמבנה שלו עשויים מעץ והגג, ששטחו 5 דונם, מכוסה בלוחות סולאריים. בכך הופך מרכז השחייה לאחת החוות הסולאריות העירוניות הגדולות בצרפת ומבטיח את העצמאות האנרגטית שלו.
ואם הקימו בפריז מתקן שחייה חדש ומשוכלל, מדוע הידלגו ואסטנגה קפצו ראש לתוך נהר הסיין? 

 

התחרויות מתקיימות ממש בלב העיר. צילום: עיריית פריז

 

מנהר עכור לערוץ של חיים – המבצע לניקוי הסיין

בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים המשלחות חלפו בספינות לאורך נהר הסיין. זה היה מראה מרהיב אבל יותר מכך – זה היה נקי.

אחד הסיפורים הגדולים מאחורי הקלעים של המשחקים האולימפיים הוא המבצע לניקוי נהר הסיין, בדיוק מאה שנה אחרי שהרחצה בו נאסרה. כאשר נודע כי פריז תארח את המשחקים הוקצו למבצע 1.4 מיליון אירו. במשך עשור שקדו הידרולוגים ומהנדסים על עבודות חפירה מורכבות, בריכות ענק נבנו כדי לנקז עודפי מים, כ-60 עובדי מחלקות הניקיון והמים של עיריית פריז הופקדו לפיקוח על רשת הביוב ועל הפעילויות של מסעדות, ברים, ספינות וכו' לאורך הנהר כדי למנוע זיהומים. התוצאות לא איחרו לבוא: מעשרה מיני דגים שחיו בנהר בשנת 1990 עלה מספרם ל-33 שחיים ומתרבים בו כיום. הדגים הללו הם הסמן לחיוניות של הסיין ולשיפור הכללי במצבו.

כדי לשכנע סופית את כל הספקנים הכריזה ראש עיריית פריז אן הידלגו, שהיא תקפוץ ראש לנהר ותשחה בו. אבל טקס הטבילה הזה נאלץ להידחות כמה פעמים: הקיץ התעכב, זרימת המים הייתה עדיין חזקה מדי ובעיקר, הבדיקות הבקטריולוגיות לא היו טובות. בנוסף, ברשתות החברתיות הופץ האשטאג שקרא "לחרבן בסיין", כמחאה על ההוצאות הציבוריות הקשורות לאולימפיאדה. אבל בסוף הקיץ הגיע, המקומיים לא מימשו את האיום, הידלגו קפצה למים והפריזאים הרוויחו נהר נקי ועוד סביבה טבעית משוקמת עם מגוון ביולוגי מתחדש. 

פריז משחקים אולימפיים יציעים על הסיין
גם נהר עירוני יכול להיות בית גידול וסביבה טבעית

 

אוכל (בריא ומקומי) של אלופים

13 מיליון – זה מספר הארוחות שצריך היה לספק לאורך המשחקים האולימפיים והפראלימפיים לכל הספורטאים, המלווים, המתנדבים, התקשורת, קהל המבקרים וכו'. זה שווה בערך ל-10 גביעי עולם בכדורגל, כלומר מבצע ההסעדה הגדול ביותר בעולם. מארגני המשחקים היו צריכים להבטיח לאתלטים 40 אלף ארוחות ביום, וכיוון שמדובר בצרפת – כולם מצפים לאכול טוב!

אבל זוכרים את האתגר להיות האירוע הכי סביבתי ומקיים שאפשר? כדי לספק אוכל שהוא גם טעים וגם בר קיימא הוחלט על 6 עקרונות: 

  1. פחות בשר: כמות האוכל הצמחוני הוכפלה בהשוואה למשחקים אולימפיים קודמים.
  2. מקומיות ועונתיות: 80% מחומרי הגלם מגיעים מצרפת, רבע מהם מרדיוס קטן מ-250 ק"מ מסביב לפריז, ו-30% מהמזון אורגני, כלומר גודל ללא ריסוסים.
  3. בלי חד פעמי: בכל המסעדות מגישים בכלים רב פעמיים.
  4. צמבו"ז: לצמצם את בזבוז המזון ולהעביר לקומפוסטרים את כל המזון שלא נאכל.
  5. שימוש חוזר בכל הציוד והתשתיות.
  6. הכלה חברתית: לדאוג ש10% מהעובדים במסעדות המשחקים בכל האתרים יגיעו מאוכלוסיות מוחלשות.

בכפר האולימפי הוקמה המסעדה הגדולה בעולם (2400 מ"ר, פתוחה 24/7, 3,500 מקומות ישיבה). מרחב ההזנה של  הכפר חולק ל- 6 מסעדות שהתאימו לצרכים הדתיים והתרבותיים של הספורטאים. ומי שכבר השיגו את המדליה הנשגבת יכלו לחגוג עם פחמימות ריקות וטעימות להפליא במאפייה צרפתית מסורתית שהוקמה במקום. לדוגמה מאפין השוקולד המיתולוגי…

 

הספורטאים פרסמו הרבה סרטונים על האוכל בכפר

מכפר של ספורטאים לשכונה אקולוגית

מנהלת פריז 2024 התחייבה שלא להקים "פילים לבנים", כלומר מבנים ייעודיים יקרים שבתום המשחקים יעמדו כאבן שאין לה הופכין. הכפר האולימפי לדוגמה, המשכן את 15,000 הספורטאים וצוותיהם, שוכן בפרבר סן-דני, שנחשב לאחד העניים במדינה. אולם הוא תוכנן מראש להפוך אחרי המשחקים לשכונת מגורים חדשה, שחצי מהדירות בה יוקצו למעוטי יכולת במסגרת דיור בר השגה. 

הכפר האולימפי כולל 82 בניינים, שבבנייתם נעשה שימוש רב בעץ ובחומרים ממקורות ביולוגיים בעלי השפעה סביבתית מופחתת ב-50% בהשוואה לפרויקט בנייה רגיל. אין בבניינים מזגנים שצורכים הרבה חשמל ופולטים חום. במקום זאת הלכו על תכנון חכם, שלוקח בחשבון את הרוחות הקרירות שמגיעות מהנהר, מיקום נכון של החלונות שמבטיח זרימת אוויר בדירות, גגות ירוקים שמבודדים ומרפסות בולטות שיוצרות צל. מתחת לרצפות הדירות מותקנת מערכת של צינורות שמזרימה מים שנשאבו מעומק האדמה. טכנולוגיה זו מבטיחה טמפרטורה אחידה ונעימה לאורך השנה.   

כאמור, בתום המשחקים מתוכנן הכפר להפוך לשכונה אקולוגית המתוכננת לפי העיקרון של עירוב שימושים. יהיו בה אלפי דירות בגדלים שונים למשפחות וליחידים, מעון סטודנטים, בית מלון, שני בתי ספר,  6 דונם של שטחים ירוקים, כולל פארק ציבורי במרכז השכונה, שבילים להולכי רגל ולאופניים, מבנים למשרדים ושירותים וכן חנויות.

קראו עוד על המהפיכה התכנונית שמתהווה בשולי האולימפיאדה.

 

מבט על הכפר האולימפי בפריז
תכנון חכם ועירוב שימושים בכפר האולימפי. צילום: עיריית פריז

 

חולמים על זהב במיטות מקרטון

אחד הטרנדים הוויראליים ביותר של תחילת המשחקים האולימפיים היה "מיטות אנטי סקס". כך כונו מיטות הקרטון שעליהן ישנים עשרות אלפי הספורטאיות והספורטאים בכפר האולימפי, ושכביכול נוצרו בכוונה כדי לא לאפשר פעילות בלתי ספורטיבית בעליל…

השמועה הזו התבדתה במהירות כשאתלטים רבים צילמו את עצמם קופצים על המיטות ומוכיחים שהן עמידות גם בפעילות נמרצת. אבל למה מיטות מקרטון? הקונספט הוצג כבר באולימפיאדת טוקיו, ומארגני פריז 2024, שהתחייבו על "המשחקים הירוקים ביותר", אימצו אותו בהתלהבות. העיצוב אמנם יפני אבל הביצוע הוא "100% תוצרת צרפת והמחזור של המיטות ייעשה גם הוא בצרפת", כך התחייב מנהל הכפר האולימפי. 

גם המזרנים של הספורטאים מציגים מחויבות סביבתית. הם עשויים מרשתות דיג ממוחזרות (!) ומגיעים בשלוש דרגות קושי. כשהספורטאים הגיעו הם נעזרו בתוכנה שסורקת את מבנה הגוף שלהם כדי לבחור את המזרן המתאים ביותר להם. ומה עם השמיכות? את השמיכה המעוטרת בסמל המשחקים יוכלו הספורטאים לקחת איתם כמזכרת. השמיכות שייוותרו בכפר ייתרמו לפנימיה של הרקדניות של אופרת פריז. 

פריז מיטה מקרטון לספורטאים
הייתם ישנים על מיטה כזו? צילום: עיריית פריז

 

מדליות אולימפיות ממגדל ממוחזר

שימוש חוזר בחומרים הוא פעולה מקיימת מאוד ולכן לא מפתיע שבאולימפיאדה הכי אקולוגית וסביבתית עשו הצרפתים שימוש חוזר ב… מגדל אייפל? כן, כן. מתברר שעל כל המדליות שהוענקו לספורטאיות ולספורטאים במשחקים האולימפיים והפראלימפיים יש פיסה מקורית של "גברת הברזל", הלא הוא מגדל אייפל האיקוני. 

מגדל אייפל נבנה בין השנים 1887 ו-1889 ועבר מאז כמה סבבים של שיפוצים. חלקי המתכת שהוסרו ממנו נשמרו בקפידה במחסני חברת הניהול שלו. לקראת המשחקים האולימפיים פנתה החברה למנהלת "פריז 2024" והציעה להעניק חיים חדשים וסמליים לשאריות המתכת. וכך בכל אחת מהמדליות במשחקים שובצה פיסת ברזל היסטורית במשקל 18 גרם ובצורת מתומן (הקסגון הוא הכינוי לצרפת, שצורתה מזכירה קצת את צורת המתומן). המגדל עצמו מופיע על גב המדליות. כך יוכלו הזוכים לחזור לארצותיהם עם "סובניר" ייחודי מעיר האורות.

ואגב, ידעתם שמדליית הזהב עשויה בכלל מ-92% כסף? למעשה היא מכילה רק 6 גרם זהב שמצפה אותה מבחוץ. 

המדליות בפריז עם מתכת ממגדל אייפל
המתומן ההיסטורי על המדליות

חום שובר שוויון

כחודש לפני פתיחת המשחקים האולימפיים יצא דו"ח מיוחד עם הכותרת הדרמטית "טבעות האש". הדו"ח עסק בטמפרטורות הגבוהות הצפויות במהלך האירועים בהשוואה לפעם הקודמת שבה בירת צרפת אירחה משחקים אולימפיים, בשנת 1924.

הכותבים סקרו ענפי ספורט שונים, החל באתלטיקה דרך טניס וכלה בשחיית מרתון, הביאו דוגמאות לאתגרים שהציבו הטמפרטורות בתחרויות עבר, כדי לעורר מחשבה על התחרויות הבאות. זה כלל הרבה שיחות עם ספורטאים וספורטאיות והסתיים בהמלצות כמו התחשבות במזג האוויר בקביעת לו"ז התחרויות; הגנה על המתחרים, הצוות והקהל מפני סיכוני חום; עידוד ספורטאים להתבטא בנושאי סביבה וסיכוני חום והערכה מחדש של חסויות מטעם חברות נפט וגז בשל תרומתן למשבר האקלים.

"אי החום העירוני" הוא הכינוי לתופעה שבה בשטח עירוני הטמפרטורות גבוהות יותר מאשר באזורים הכפריים סביבו. אחת הסיבות העיקריות לכך היא העובדה שהעיר מכוסה כמעט לחלוטין במשטחים כהים (אספלט, בניינים) שמתחממים מאוד ופולטים את החום באיטיות לאורך היום ובלילות, וכך העיר לא מספיקה להתקרר. 

פריז, כמו כל כרך גדול, הפכה גם היא לאי חום עירוני.  במהלך 100 השנים שחלפו הטמפרטורה הממוצעת בה עלתה ב-1.8 מעלות צלזיוס. אם משווים רק את חודשי הקיץ, ההבדל גדול אף יותר. מספר הלילות החמים שבהם הטמפרטורה לא יורדת מ-20 מעלות עלה משמעותית: בעשור שאחרי משחקי 1924 היו רק ארבעה (4) לילות כאלה. בעשור שלפני המשחקים הנוכחיים פריז חוותה 84 (!) לילות חמים. אז מה הפלא שקשה לישון בכפר האולימפי שתוכנן ללא מזגנים?

דוח על השפעת החום על ספורטאים
בין השאר ממליץ הדו"ח על הערכה מחדש של חסויות מטעם חברות נפט וגז

 

 

לרוץ בחוץ? רק אחרי ייעוץ

נושאי השיחה החמים, תרתי משמע, במשחקים האולימפייים לא סבבו רק סביב שיאים, תוצאות וזוכים. דיברו שם הרבה על הטמפרטורות, התזת מים על הקהל, חוסר הצללה ביציע, המלצות לחבוש כובע ולהרבות בשתייה, ספורטאים וספורטאיות מותשים ומתוסכלים מהעובדה שהמים בבקבוק שקיבלו מתחממים, וגם מארגנים שבודקים כל הזמן את התחזית כדי לא לסכן אף אחד.

בראיון שקיימה שני אשכנזי ("כלכליסט") עם מולי אפשטיין, פיזיולוג והמנהל המדעי של הוועד האולימפי הישראלי, הובאו דוגמאות לסכנה הגופנית הממשית שמציב החום לספורטאים. אפשטיין מספר על המאמצים המיוחדים שהם עושים במטרה לקרר את הגוף במהלך התחרויות, ועל ההערכות המסודרת שביצע הוועד האולימפי הישראלי עם הספורטאים הישראליים לקראת תחרות בתנאים מאתגרים, במיוחד בענפים שסומנו כבעייתיים יותר מאחרים כמו שיט וריצות למרחקים ארוכים. כחלק מההכנות לפריז הוועד האולימפי אף הוציא הנחיות לספורטאים בנושא תנאי החום הרצויים במהלך האימונים ואקלום הגוף לתנאים שישררו בתחרות עצמה.

בפריז הוצבו אלפי ברזיות לטובת הציבור
פריזאים מתרעננים בברזיות שהוצבו בכל רחבי העיר. צילום: עיריית פריז

 

אלופים באוטובוסים (ובתחב"צ בכלל)

גם בימי שגרה אפשר להתקנא במערכת התחבורה הציבורית היעילה של פריז: המטרו כמובן, אוטובוסים נוחים, פרויקט ותיק של אופניים שיתופיים וסלילת קילומטרים רבים של שבילי אופניים על חשבון נתיבי תנועה של מכוניות. אבל המשחקים האולימפיים היוו הזדמנות עבור משרד התחבורה הצרפתי והנהגת מחוז איל דה פראנס לשדרג עוד יותר את המערכת.

המטרה היתה לאפשר לכל קהלי היעד נגישות לכל אתרי המשחקים בתחבורה ציבורית ובאופניים, תוך כדי צמצום משמעותי של פליטות פחמן דו חמצני. והם גם הבטיחו לתושבי פריז וסביבתה כי לא תהיה הפרעה לתנועה הסדירה גם בשעות השיא. מאתגר. העבודות החלו כבר לפני חמש שנים: האריכו קווים  של המטרו, שידרגו שתי תחנות רכבת, סללו 415 ק"מ של מסלולי אופניים והוסיפו 3,000 זוגות אופניים ציבוריים (מה ששיפר מאוד את איכות האוויר בעיר), הנגישו קווי רכבת תחתית מרכזיים לאנשים עם מוגבלות וגם הכפילו פי 5 את מספר המוניות המתאימות לאנשים בכסא גלגלים.

מארגני פריז 2024 רצו להמחיש שאפשר ללכת על מקיים וגם לשמח את הציבור – וזה עבד לא רע בכלל!  על הקירות ועל הרצפה בכל תחנות הרכבת התחתית הציבו שילוט ורוד, שהוא צבע המשחקים. העיר התמלאה מתנדבים ומתנדבות דוברי שפות זרות, שכיוונו את התיירים והסבירו להם לאן ללכת וכיצד לרכוש כרטיסים. הפריזאים לא התלוננו על סגירת רחובות ושכונות לטובת תחרויות (מרוצי אופניים וריצות) ואפילו עזרו לתיירים להגיע ליעדם. על מה בכל זאת קיטרו? על כך ששבוע לפני המשחקים ועד לסוף אוגוסט הוכפל מחירו של כרטיס מטרו בודד, מ- 2 ל-4 אירו. וגם נהגי המוניות התאכזבו כי לא היה מספיק ביקוש.

שילוט בולט וברור בכל תחנות המטרו

 

מעל ומתחת לגלים

כדי לארח את תחרויות הגלישה בחרו הצרפתים בטהיטי, שנמצאת בפולינזיה הצרפתית, אי-שם באמצע האוקיינוס השקט. אומרים ששם נמצא הגל המושלם.  

כמו במדינות איים רבות באוקיינוס השקט, גם בטהיטי יש לא מעט אזורים נמוכים המאויימים על ידי עליית גובה פני הים, שנגרמת מהמסת קרחונים. הסכנה נשקפת הן לבני האדם (מגורים, אספקת מזון, פרנסה) והן לחי והצומח המקומיים. זה אירוני במיוחד לאור העובדה שמדינות איים קטנות כמו טהיטי תרמו מעט מאוד, אם בכלל, לשינויי האקלים אבל חוות את האיומים במלואם. 

טובאלו, אחת המדינות השכנות של פולינזיה הצרפתית, כבר חתמה על הסכם עם אוסטרליה לפיו האחרונה תקלוט את אזרחיה ביום שבו לא ניתן יהיה יותר לגור באיים המוצפים. תושבי טובאלו מעדיפים להיות פליטי אקלים באוסטרליה מאשר חסרי בית לחלוטין, אך מחיקת האיים מתחת לגלים עלולה גם לסמן את מחיקת התרבות המקומית.

בינתיים בטהיטי יש מיזמים שונים שמטרתם להיערך ולהתמודד (אדפטציה) עם עליית פני הים, בין השאר בעזרת תמונות לוויין שמאפשרות מיפוי של השטח והבנה של האיומים השונים על כל חלקי האי.

קראו עוד:

מיזם לשיקום האלמוגים בטהיטי 
מיזם לשיפור המשילות בקו החוף הפולינזי – מהחלל
אוסטרליה מצילה (?) את טובאלו

 

טהיטי אולימפיאדה גלישה
תחרות גלישה בטהיטי. מדינות האיים הן הראשונות לסבול משינויי האקלים

 

 

לא על הריף שלנו

תחרויות הגלישה במשחקים האולימפיים נערכות בטהיטי, וליתר דיוק בכפר נידח בשם Teahupoo. למה שם? כי מבנה ריף האלמוגים בחופי הכפר הזה יוצר גל שאין כמותו בשום מקום בעולם. נשמע מושלם? לא בדיוק.

הכירו את סינדי אוצנאזק, העומדת בראש ארגון סביבתי מקומי בכפר Teahupoo. באוגוסט 2023 גילתה סינדי, שמארגני המשחקים מתכוונים לבנות על ריף האלמוגים מגדל עץ שישמש את השופטים והצלמים. סינדי הבינה, שבשביל שבוע של תחרויות גלישה עומדים להרוס הרבה מאוד אלמוגים יקרי ערך, שצמחו והתרבו במשך עשרות שנים.

 סינדי יצאה לפעולה. יחד עם חבריה הם אספו למעלה מ-255,000 חתימות נגד המגדל החדש. המחאה תפסה תאוצה ושמות גדולים מעולם הגלישה הצטרפו וקראו לשמור על האתר. בנובמבר 2023 התקיימה פגישה שכללה את הפעילים הסביבתיים המקומיים, נציגי הוועד האולימפי והחברה הקבלנית. בסיום הפגישה הושגה פשרה: במקום מגדל העץ המקורי נבנה מגדל מאלומיניום, שהאימפקט הסביבתי שלו נמוך בהרבה. 

"משבר מגדל השופטים באמת החזיר אותנו לקרקע", אמרה ברברה מרטינס-ניאו, המנהלת הכללית של הוועדה המארגנת האולימפית בפולינזיה הצרפתית, "זה עזר לנו להבין, שעלינו להיות בקשר ישיר עם התושבים המקומיים".  ובאמת, כל הכבוד לסינדי ולתושבי הכפר, שלא הסתנוורו מזוהר המשחקים ומהכבוד לארח תחרות אולימפית, ונאבקו לשמור על אוצרות הטבע הייחודיים שלהם.

קראו עוד:

על המאבק של תושבי כפר תחרויות הגלישה.

תמונות מדהימות של הכפר טאהופו.

משחקי הכדור קמפיין למחזור

 

מתעמלת ואצן נפגשו בפינת המחזור

שבוע לפני תחילת המשחקים האולימפיים התמלאה פריז בפוסטרים מעוררי השראה של כדורסלן, מתעמלת ואצן פראלימפי. כותרת הקמפיין הייחודי הייתה:
Pour la beaute du geste – למען היופי שבפעולה.
ובהמשך: נזרוק, נמיין, נאסוף – בואו נאמץ יחד את הפעולות היפות ביותר.
עיריית פריז ביקשה כך להפוך את השלכת הפסולת מפעולה שגרתית ואפילו מרתיעה לעתים למעשה אסתטי ונשגב, המגלם את ערכיהם של אלה שאכפת להם מסביבתם. ובאמת, אם יש מקום בעולם שבו קל למיין פסולת מכל סוג, זאת העיר פריז. הכול מוסבר היטב והפחים השונים נמצאים מתחת לבית. כתוצאה מכך 74% מהפסולת של העיר זוכה לחיים חדשים.
בישראל, לעומת זאת, 83% מהפסולת מגיעה למטמנות שעולות גדותיהן, ואין תכנית ברורה מה נעשה בעוד שנתיים, כשקיבולת המטמנות תגיע למיצוי מרבי. בשנת 2019 כל ישראלי ייצר בממוצע 680 ק"ג פסולת, לעומת 538 ק"ג במדינות ה-OECD. בשנת 2021 תושב פריז ייצר בממוצע 476 ק"ג פסולת!
מה ניתן להסיק מזה? שמשהו מקולקל מאוד בהרגלי הצריכה שלנו. מצד אחד אנחנו מפריזים בקניות, ומצד שני אנחנו לא נוקטים מדיניות ברורה וסדורה בנוגע למיון פסולת. במיוחד מדובר בפסולת האורגנית, המהווה 35% מנפח הפסולת הכללית והטמנתה גורמת לפליטות של גז החממה החזק מתאן.
אז מה עושים? ממיינים מה שאפשר: אריזות, זכוכית, קרטון, פלסטיק, פסולת אלקטרונית ובטריות, ואת האורגני זורקים לקומפוסטר.
 
קראו עוד:
סקרנים לקרוא איך זה עובד בפריז? פלייר לתושב.ת (באנגלית) על הפרדה נכונה של פסולת.
 
 
טור סיום למשחרי הכדור

מה למדתי מפריז 2024 על קיימות, קהילה וכיף

מאת מרים דרמוני שרביט בפריז:
לפי הגדרת האו"ם (1987) קיימות היא "פיתוח המספק את צרכי ההווה מבלי לסכן את יכולותיהם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם שלהם". פריז 2024 התאמצה מאוד, כדי שכל משתתפי המשחקים יחוו חוויה מרוממת נפש שהיא גם מקיימת (sustainable), וגם קהילתית וכיפית.
השהות בפריז בימי המשחקים האולימפיים הייתה עבורי חוויה יוצאת דופן מכל בחינה שהיא. הצרפתים היו זקוקים לקצת נחת אחרי המתח של הבחירות לפרלמנט ביוני, ומארגני המשחקים סיפקו את הסחורה – ובגדול. השמחה ניכרה בכל אתר ומקום, ובאוויר הייתה תחושה של גאווה ושל סיפוק.
בכל שכונות העיר נפתחו מוקדי צפייה במסכי ענק, ניתנה אפשרות להתנסות במגוון ענפי ספורט ללא עלות, במרכז המוזיקה לה ווילט התקיימו מדי ערב מסיבות ריקודים לאלופי היום בהשתתפות רבבות צעירים בעלות של 20 שקל, התקיימו עשרות אירועי תרבות חינמיים, אוכל טעים וזול הוגש בכלים רב פעמיים והרבה, הרבה בירה, נמזגה לכוסות רב פעמיות. בכל פרסומת ובכל שלט הודגש הממד הסביבתי של משחקי פריז. לדוגמה, חברת החשמל EDF התגאתה לפרסם, שהיא מספקת למשחקים חשמל מאנרגיה מתחדשת.
בעיניי ההברקה הגדולה של פריז 2024 הייתה שהתחרויות התקיימו בלב העיר, במקומות האייקוניים ביותר של העיר היפה בעולם. המארגנים נערכו שנים מראש כדי שיוכלו להקים ולפרק את המתקנים ולעשות שימוש חוזר בכל חלקי הטריבונות, הבמות השונות ואפילו החול של מגרשי הכדורעף חוף לרגלי מגדל אייפל.
את המסע המשותף שלנו נסיים בציטוט של ראשת עיריית פריז, אן הידלגו: "כאשר יש תחושה של אחווה, סולידריות והומניזם, אנחנו הפריזאים, אנחנו הצרפתים, גאים! מתרחש משהו חיובי להפליא, נוצר חיבור בין אנשים. לכן זה לא אבוד לחלוטין, אפשר להיות מאושרים יחד, אפשר ליהנות מלפגוש אנשים כל כך שונים מאיתנו".

 

 

שיתוף:

רוצה להתעדכן במה שאנחנו עושים ברשת?
רוצה לקבל תכנים חדשים בנושאי חינוך וקיימות שהכנו עבורך?
נשמח להיות איתך בקשר! כאן אפשר להרשם לניוזלטר שלנו:

Stay In Touch

Be the first to know about new arrivals and promotions

דילוג לתוכן