כמו עץ שנע ברוח – ניהול אג'ילי בזמן מלחמה

"ניהול אג'ילי בזמן מלחמה" הוא תמצית הדברים שנשאה אורלי גל-אור, מנהלת אזור דרום ברשת הירוקה, בכנס קיימות וקהילה 2024 של מרכז השל לקיימות, במסגרת המושב: הכוח להשתנות – יכולת תגובה מהירה למצב קיצון כמרכיב תשתית בחוסן.

ה-7 באוקטובר תפס אותי בביתי במושב עין הבשור שבמועצה אזורית אשכול. אירחנו חברים מחיפה ורק למחרת, בעזרת התארגנות של חברי המושב, הצליחו לחלץ אותנו ואת אורחינו החוצה. אני ובתי פונינו עם שאר המושב לאילת והאיש שלי גויס. מאז החיים האישיים והמקצועיים שלי ושל כולנו עברו טלטלה קשה וארוכה.

בשבועיים הראשונים כמו כל ישראל היינו עסוקים בהישרדות אישית ומשפחתית. היינו שקועים בניסיון להבין מה קורה סביבנו ולתפקד ברמה הבסיסית. היינו מלאי עצב, חוששים לגורל בני משפחה, חברים ושכנים, שרויים עמוק בתוך האבל והבלבול. אחרי כעשרה ימים של הלם ראשוני היה לנו ברור ברשת הירוקה, שצריך לקום ולעשות, כל אחת ואחד לפי יכולותיו.

לקרוא את השטח

כמו בארגונים רבים "אחרי החגים" זה ה-money time של העבודה שלנו ברשת הירוקה, והיומן של כולנו היה עמוס לעייפה. אבל הכול כמובן נעצר, הפך ללא רלוונטי ולא היה ידוע לאן יתקדם. מתוך כל הכאוס הפציעו כמה הבנות ראשוניות: 

• קודם דואגים לרווחם של אנשי הצוות, לבדוק שכולם בסדר, מי צריך עזרה ובמה.

• מתחילים לעשות, בלי לחשוב איך נממן זאת ואיך זה ישפיע על הארגון כלכלית. 

עם תחילת המלחמה א.נשי צוות הרשת הירוקה, שחלקם פונו מבתיהם בדרום ובצפון, לקחו יוזמה והחלו לפעול מתוך תחושת שליחות. כמו בשגרה, שבה צוות הרשת יוזם ומוביל, גם כאן זה בא לידי ביטוי. הם התנדבו בכל דבר אפשרי והביאו תמונה של הצרכים בשטח, ואנחנו כארגון ניסינו לתת להם מענה. בהמשך, בעזרת קול קורא לפעילות במרכזי מפונים שהוציא המשרד להגנת הסביבה, הצלחנו לשלב את הפעילות ההתנדבותית בפעילות השוטפת של הארגון, ואף להעצים אותה ולצלוח כלכלית את המשבר.

בימי שגרה הרשת הירוקה עובדת עם סוכני שינוי – מורים, מנהלים, מדריכים וכד' – ולא ישירות מול מול ילדים וילדות. אבל המציאות בשטח הכתיבה אחרת. בחלק ממרכזי המפונים לא היו בכלל אנשי צוות חינוכי, ובמקומות שהיו המצב היה מורכב מאוד והצוות נזקק מאיתנו למשהו אחר. הבנו שאנחנו צריכות לשנות את הייעוד שלנו בתקופה זו ומעבודה מול צוותי חינוך עברנו לעבודה מול ילדים וילדות. 

צוות הניהול ניצל כל הזדמנות

אז מה עשינו? הנה כמה דוגמאות מהפעילות הענפה שלנו לאורך שנת תשפ"ד:

• הדרכנו מעל עשרת אלפים ילדות וילדים בכל רחבי הארץ ובמרכזי הפינוי. מתוך תפיסת העולם שלנו וההכרה בחשיבותו של הטבע בבניית חוסן. היה לנו חשוב להביא לילדים השוהים במלונות את חוויית הטבע ככל הניתן. הרגשנו שזה ממש אוויר לנשימה עבור אלה שהגיעו ברובם מסביבה כפרית ומצאו את עצמם באווירה הפלסטית של המלונות.

• למרות קשיים טכניים רבים, במקומות שהיה אפשר ניסינו להוציאם החוצה לטבע המרפא: באילת יצאנו לטיולים בחוף הים ובגן הבוטני המקסים שאירח אותנו מכל הלב, בים המלח בנינו יום חוסן ייחודי בגן הבוטני של עין גדי, תמכנו בהקמת גינה קהילתית ליוצאי בארי ועוד.

• בהתאם לצורך נרתמנו לבנייה פיזית של גני הילדים במלונות, בשיתוף הקהילה והצוותים. השגנו תרומות ועזרנו מניסיוננו בעיצוב האולמות הקרים כדי להקנות לילדים תחושת גן.

• בתוך הכאוס שהיה לא חיכינו לאישורים, וממילא לא היה ממי לקבלם. למדנו לנצל כל הזדמנות כדי ליזום פעילות. לדוגמה, התקבל תקציב קטן מהאיחוד האירופי לפעילות בנושא מזון, קיימות ותעסוקה. בחשיבה משותפת החלטנו להסב אותו למי שצריך: השלוחה של בית הספר נופי הבשור, שרק התחילה להתהוות באילת. חשבנו איך להביא לתלמידים תוכן של קיימות, שנראה באותו רגע רחוק מאוד מעולמם. חיברנו את הנושא של אובדן מזון לחוויה שלנו, המפונים, לתופעה של בזבוז מזון במלונות. דיברנו איתם על הייחודיות של המועצה האזורית אשכול כאסם התבואה של ישראל, וראינו כמה א.נשים עובדים במועצה בנושא המזון על כל היבטיו השונים, מחקלאות ועד הסעדה. דיברנו איתם על הממד הרגשי של מזון ואיך הוא יכול דווקא עכשיו לעזור לנו. וכדי שכל זה יהיה גם כיף הוספנו סדנאות חוויתיות כמו הכנת חמוצים מירקות. כל הזדמנות כזו הייתה מורכבת לביצוע, משום שהמנחים שלנו הגיעו מכל רחבי הארץ, והיה צורך להתארגן עם ציוד, לינה, הכנות – והכל נעשה מחדרי הקט במלון, שהפך לחמ"ל.

• אחת התובנות, שעלתה גם מניסיוננו האישי, הייתה שהמפונים זקוקים לתהליך, להמשכיות. הם היו מוצפים בפעילויות חד פעמיות, ולכן ניסינו ככל יכולנו לעשות פעילות המשכית עם אותם אנשי צוות מוכרים. כל א.נשי הרשת הירוקה נרתמו בלב מלא בהתאם ליכולותיהם ונסעו לכל רחבי הארץ. אני חייבת לציין במיוחד את מיכל לוי פרץ, שהחל משבועיים לאחר פרוץ המלחמה ובמשך ארבעה חודשים הגיעה בכל שבוע לאילת בטיסה ליומיים שלושה של פעילות מתמשכת בגני הילדים של המועצה האזורית אשכול במלונות.

ניהול מבוסס מערכות יחסים

במקביל לפעילות עם הילדים המפונים התחלנו להתאים את הפעילות השגרתית של הארגון לתקופה הלא שגרתית הזו. את כל ההשתלמויות המתוכננות למורות ולגננות היינו צריכים לשנות בשני היבטים: 

תפעולי  – ההשתלמויות פתיחה מאוד מאוחרת של ההשתלמות וקושי בגיוס אנשי צוות שיהיו פנויים לנושא. 

תוכני – לקחת את כלי הקיימות ולהכניס דרכם שיח על בניית חוסן. 

כמו כן המשכנו והשקענו רבות בפיתוח המודל של בית הספר כמרכז חוסן קהילתי אקלימי. הפיתוח החל לפני כשנתיים אבל המלחמה רק הדגישה את חשיבות המודל ואת התאמתו לצרכים החדשים שנוצרו. בעקבות זאת, במסגרת המעבדה שהובילו תכנית תבל ומרכז השל לקיימות, ערכנו וכתבנו  חוברת ובה עשרה ראיונות עומק בנושא חוסן בחינוך.

בסוף השנה הזו ניסינו לזקק את העקרונות שעזרו לנו להתאים את הרשת הירוקה למצב שנוצר ולתפקד בגמישות ובזריזות כארגון:

• חוסן עושים בשגרה – אם העיסוק בחוסן קיים בתרבות הארגונית בשוטף, הוא יבוא לידי ביטוי בחירום.
• עשייה, walk the talk – ברשת הירוקה אנחנו מדברים הרבה על חשיבות האקטיביזם והעשייה. השנה ראינו שעשייה היא דרך לקחת שליטה ולפתח חוסן במצבים קשים. בדומה למה שאנחנו מלמדים בנושא שינויי אקלים: לא צריך להסתפק בלהכיר את האסון וללמוד עליו, הדרך להתמודד היא לקום ולעשות. היה ברור לנו שקודם עושים ואח"כ נבנה את זה בתכנית הארגונית. לדוגמה באפריל לקחנו יום צוות ארגוני, שהיה משוריין מראש לכולם, הפכנו אותו ליום תרומה לקהילה וכל אחד ואחת מצוות הרשת פעלו בגזרתם. בשיחות סיכום שנה אמרו א.נשי הרשת הירוקה שהעבודה הצילה אותם והניעה אותם ממצב קורבני ופאסיבי לאקטיבי. 
• מערכות יחסים – ברשת הירוקה אנחנו מאמינים בניהול מבוסס מערכות יחסים, וכך מהרגע הראשון הייתה דאגה ל-wellbeing של הצוות עצמו. התקיימו שיחות שוטפות לשמוע מכולם, שיחות אישיות עם כל עובד, זיהוי מי צריך עזרה וגם תמיכה כספית במידת הצורך. צורת ניהול זו יצרה גם נכונות להתגייסות מהירה, לגמישות ושינוי. לדוגמה עבודה בחופשת פסח. הצוות שלנו מורכב מנציגי כל החברות בישראל וניסינו לתת מקום לכל התחושות והקולות שעלו מחברותינו בחברה הערבית, בדואית, חרדית, קיבוצניקים, מושבניקיות ועוד. הצלחנו לדבר את זה ביננו וזה היה מודלינג עבורנו לבתי הספר, שבהם עבדנו עם חברה מעורבת.
• מבנה ארגוני – המבנה הגמיש והשטוח של הרשת הירוקה ואופי העבודה הלא יציב שלנו, שבו המשימות של כל מנחה משתנות משנה לשנה, עזרו לנו לתפקד בתקופה של שינויים ושל משימות שדורשות יצירתיות. הגמישות מובנית בארגון, בתכנים ובמסגרות העבודה. גם הפריסה הארצית שלנו – מנחות הרשת בכל רחבי הארץ מהגליל עד הנגב – סייעה בכך.

ניצול של מגוון היכולות הקיימות

עם כל חוסר הוודאות והקשיים האישיים שלי ושל כל הצוות, האחריות לפרנסת האנשים והצלחת הרשת הירוקה הייתה משמעותית לכולן. צוות המנהלות ואני בתוכן היינו צריכות לגלות יצירתיות ולשנות את צורת העבודה תוך ניצול של מגוון היכולות בארגון. זאת כדי להתאים את הפעילות לצרכי השטח ולאפשר עבודה לאנשי הצוות. יכולנו להישען על חוסנה של הרשת הירוקה, שהיא עבורנו יותר מאשר מקום עבודה, ולמדנו כי כאשר העשייה מונעת מרצון לעשות טוב ולתרום לאחרים, אפשר גם כארגון להתגבר על הקשיים.